וירד יהודה – מהירידה נאספה המלכות

לאחר שיזם את מכירת יוסף, יהודה יורד מאת אחיו, מתרחק, נושא בת איש כנעני ונולדים לו שלשה בנים.
לבנו הראשון ער הוא לוקח את תמר לאשה. ער רע בעיני ה׳ והוא מת.
תמר ניתנת לאונן בנו השני, אך גם מעשי אונן רעים בעיני ה׳ וגם הוא מת.

אחרי שהתאלמנה פעמיים, תמר נשלחת לבית אביה להמתין עד שיגדל שלה בנו השלישי של יהודה כדי להינשא לו, אך יהודה חושש להשיאה שוב לבנו, שמא ימות גם הוא,
למעשה שלה גודל אך יהודה משאיר את תמר עגונה.

תמר אינה מוותרת, היא מנסה להגיע ליהודה בדרך לא צפויה, היא מזדמנת ליהודה כזונה על אם הדרך.
יהודה רואה אותה, אינו יודע כי כלתו היא, מתפתה ובא אליה כשהוא משאיר אצלה חותמת ופתילים לפיקדון.
תמר הרה ליהודה.

יהודה שומע כי תמר הרה לזנונים, אינו יודע כי ממנו וגוזר עליה דין מוות.

תמר נלקחת אל המוות, אך אינה מאבדת עשתונות, בצעד מופלא היא שולחת ליהודה את החותמת והפתילים אשר השאיר אצלה, ומנסה לפנות אל צדקו וטוהר ליבו:

"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"

הכר בבקשה, החלטה שלך.

יהודה אינו מהסס ומכיר מיד: ״צדקה ממני״.
הוא שבמאמר פיו גזר דין מוות לבוגדת, מחזיר בחזרה את כל הקלון אליו, הוא זה שעיגן אותה ולא נתן אותה לבנו השלישי, והוא זה שהתפתה אליה על אם הדרך.
הודות להודאה של יהודה תמר ניצלת מן המוות, הריונה ניצל.

ליהודה ותמר נולדים שני בנים, פרץ וזרח.

*

ומי היו תולדותיו של פרץ ?

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן.
וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב.
וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה.
וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד.
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד״
(רות ד פסוק יח עד כב)
(וראה גם דברי הימים א פרק ב)

בניו של פרץ היו:
נחשון בן עמינדב – נשיא שבט יהודה,
אלישבע בת עמינדב – אשת אהרן,
לפי חלק מהדעות, כלב בן יפונה – היחיד עם יהושע שלא נכשל בעצת המרגלים,
חור – שותף למשה ואהרן בהנהגת העם (ראה במלחמת עמלק: ״משה אהרן וחור עלו ראש הגבעה וכו׳״, ובמתן תורה: ״והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם״),
בצלאל בן אורי בן חור – ראש לבוני המשכן,
בועז,
ובן אחר בן להם – דוד מלך ישראל

*

ותראה איך הדברים חוזרים על עצמם,
דוד המלך לוקח את בת שבע לאשה. הנביא נתן בא ומוכיחו קשות:

מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה׳ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה
(שמואל ב יב)

ודוד, מלך ישראל, הלוחם הגדול, זה שלא חת מפני איש, עונה לנביא במילה:

״וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לה׳״

בלי ערימות של תירוצים, בלי ׳בגלל׳ ובלי ׳אבל׳, פשוט ״חטאתי״

דוד נענש קשות במות בנו הראשון הנולד מבת שבע ומיד לאחר מות בנו:

וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וה׳ אֲהֵבוֹ
(שמואל ב יב)

שלמה הוא אהוב ה', הוא הנבחר מכל בני דוד, ובת שבע אמו, דוקא היא אם המלוכה מכל נשות דוד.

ובימי שלמה מגיע עם ישראל לפסגתו עם בנין בית המקדש ומלכות ישראל בתפארתה.

*

לא המליך ה׳ על עמו את מצוחצחי המדים, אשר לא דבק בבגדיהם רבב, אלו אשר לא טעמו טעם חטא מעולם

המלכים אשר לעמנו, המלכים אשר ה׳ אהבם, נולדו והתחילו דוקא ממקומם הנמוך, מהמקום שירדו אליו,
שם נכנעו והודו בכישלונם. ושם היתה גדולתם.

והמעשים האלו, הירידות האלו, מונצחים לדורי דורות, איש אינו מסתיר ואיש אינו מכסה. אדרבה, אנו מתפארים בתוצאותיהם.

חוט קשור מראש כתרו של המלך, מלך ישראל ועבד ה׳, יורד והולך עד שאול תחתיות ממש, חורז משם את הכשלונות והנפילות עם הלב הנשבר והנכנע, וקושר אותם בקשר חי ומפואר. כתר למלכו של עולם.

לתגובות

להכיר עוד..