תמר נשלחת על ידי יהודה לבית אביה בחשש שהיא הגורמת למותם של בעליה,
תמר אינה מוותרת, אינה נרתעת מהסיכון וממציאה את עצמה ליהודה כזונה,
היא הרה ליהודה, נתפסת, ובמאמר פיו של יהודה המוות מגיע עד אליה.
היא מוכנה למות אם יהודה יבחר שלא להודות.
הודות למעשה זה תמר הופכת לאם המלוכה.
היא יולדת ליהודה את פרץ ומבניו היו נחשון בן עמינדב, וחור, בועז, דוד ושלמה.
*
רות, הבאה מעם מואב, גם היא כתמר, אלמנה, גם היא נשלחת חזרה לבית אביה, וגם היא אינה מוותרת, משאירה את כל חייה מאחור ונדבקת בנעמי עם העוני והמחסור,
בדומה לתמר היא גם ממציאה את עצמה לבועז בשכבו בלילה בשדה.
כי כך צוותה לה חמותה.
רות היא סבתו של דוד.
*
הנשים האלו, דווקא הם שבאו מבחוץ, שבאו ממרחק, הן אמותיהן של מלכי ישראל.
לא הנולדות על טהרת הקודש שלא דבק בבגדיהם רבב, אלא דווקא הנכריות בנות עם זר, שנדחו, נשלחו שוב ושוב לביתן ועולמן, אבל לא ויתרו, חולות בחוֹלי האהבה, חצו את העולם ונתנו עבור זה את נפשן ואת גופן, הן אלו שהצליחו לאסוף את האור הזה של מלכות ישראל.
תורה ואני 
תגובה אחת בנושא “על תמר ורות”