האלוקים של יוסף

פרעה מלך מצרים במצוקה, הוא חלם חלום ואיש אין פותר,
בדיוק בקצה השני של החברה, בכלא המצרי, יושב יוסף, אסיר עברי ותיק בעל יכולת מוכחת של פתרון חלומות,
בצו המלך, האסיר העזוב והשכוח מורץ להתגלח ולהחליף את בגדיו, ומובל הישר אל בית המלך.
הוא עומד כעת בפני האדם שיכול במאמר פיו להשיב לו את חירותו שנגזלה ממנו, רק יעניק לו את הפתרון אשר איש מקודמיו לא הצליח.

פרעה אומר ליוסף:

שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ

ומה יותר פשוט מאשר לענות "נכון" ?
אבל לא,
המשפט הראשון שיוצא מפי יוסף הוא:

בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה

אני לא כלום, הסיפור הוא בינך לאלוקים, והוא זה שמדבר אתך.

תשובה דומה גם נתן לשרי המשקים והאופים כששמע על חלומם:

הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי

*

יוסף פותר את החלום והפתרון כולו בשם האלוקים:

אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה

זה פלא, מתוך חשיכת חייו מבליחה לו קרן אור, אבל הוא רואה למול עיניו רק אלוקים.
את עצמו הוא מוציא מהתמונה לגמרי.

*

אותו יוסף נמצא עם אשת אדונו בבית סגור, היא מפתה אותו יום יום לשכב עמה, והוא מסרב.
הוא זרוק אי שם, רחוק מבית אביו, שנוא אחיו שנאת מוות, עבד לאיש מצרי כנראה לנצח, מה מחזיק אותו לסרב לאשה שחייו תלויים בה ?
הוא פשוט נבוך מפני האלוקים:

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים

*

כך כשנפל למעמקים וכך גם כשעלה לגבהים:

בתור שליט מצרים, המדבר בתקיפות אל המרגלים שבאו לתור את הארץ, הוא מצהיר בפשטות

זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא

וכך גם בתור האח השנוא אשר הגלגל התפך לטובתו, הוא מנסה להרגיע את אחיו, אלו שמררו את חייו, מכרו אותו וגם רצו להרוג אותו, ואומר:

וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים

*

אם לפעמים מתארים אדם חזק ועצמתי בתואר ״אין לו אלהים״,

אז זה לא יוסף, ליוסף היה אלהים. זה היה החוזק שלו.

*

ותראה איך דווקא האלקים הזה של יוסף הוא זה שהרים אותו:

כהמשך לפתרון החלום יוסף ממליץ לפרעה:

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

לפרעה יש חכמים וחרטומים רבים היכולים לכאורה לענות על התואר 'חכם ונבון', אבל פרעה הולך לכיוון אחר לגמרי, הוא שואל:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ

'פותר החלומות' המומחה אומר שצריך איש ׳חכם ונבון׳, אך פרעה מחליט לחפש איש עם ׳רוח אלקים׳.
מלך מצרי שעל כסאו עתידים לומר ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו״ ו״לא ידעתי את ה״, מבקש פתאום ׳רוח אלקים׳ ?

נראה שיוסף לימד אותו את זה, כי במקום שהחכמים והחרטומים לא הועילו, דווקא האיש שידע לומר ״בלעדי, אלקים יענה״ הוא שהביא את הפתרון.
נמצא לא האיש הוא הפותר אלא רוח האלוקים שבו.

ובדיוק בנקודה הזאת הגלגל מתהפך על יוסף כשפרעה קובע:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ

ונותן ליוסף את חירותו בבת אחת עם מלכותו.

*

פרעה המציא קנה מידה חדש בעולם: ידיעת האלוקים היא פסגת החכמה והתבונה.

ונראה שחכמינו הסכימו עם פרעה בענין זה, הם ניסחו כלל ממש דומה:

רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' (תהילים קיא-י)

תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה׳ (משלי ט-י)

יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה (איוב כח-כח)

החכמה,
היכולת לראות את המציאות נכונה,
הבהירות בחיים כי את אשר האלוקים עושה הוא מראה לך,
דורשים רק דבר אחד פשוט, לראות כל הזמן את האלוקים מול העיניים.

איך זה עובד ולמה ? לא יודע.
אבל נראה שזה ככה.

יוסף לימד את זה ממקומו הנמוך – אסיר עולם בכלא מצרים את פרעה המלך הגדול. או אם תרצה להפך, ממקומו הגבוה, זה ששרד עם אלוקיו בקור, יובש ובדידות אינסופיים, את מלך ממלכת החומר והגילולים.

*

את המסר הזה גם מחזיר יוסף לאביו, אביו אוהבו שהתאבל עליו ימים רבים, ומה הדבר החשוב ביותר להשמיע לו ברגע שידע שבנו חי ?
יוסף אינו מניח לאחיו לדבר אל אביו ספונטאנית, הוא מנסח משהו מאוד ספציפי:

כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם

אני אמנם חי, אני גם מושל בכל מצרים, אבל החלק החשוב ביותר הוא: 'שמני אלקים'.

נעלמתי, עברו שנים, עברתי גלגולים, אבל לא התרחקתי, אלוקים היה ונשאר אותו אחד.

קובץ להורדה: בלעדי, אלקים

לתגובות

להכיר עוד..

7 תגובות בנושא “האלוקים של יוסף

  1. כל כך שונה ממה שהתרגלנו לחשוב – אדם חכם הוא ישות מלאה ואדם ירא הוא מבוטל, אין בו כלום משלו.
    אבל לא, דווקא היראה של יוסף היא מקור החכמה. דווקא ההתבטלות שלו היא המלכות שלו. בעצם יראת שמים היא להיות מלא באלוקים, מקור החכמה ומקור הכל. עולם הפוך. מדוייק להפליא

    1. זה נראה כל כך ברור למה. כי הוא הכל, אז בטח שכל התשובות וכל הפתרונות אצלו. כשיש לנו קצת כוחות להסכים לקבל שלא כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה או את השכל הזה, אלא הוא נתן לנו את הבינה, אנחנו גם מחוברים למקור המעיין הזה. יוסף הצדיק ידע את זה
      תודה שאתה לי מגלה את הסיפור המופלא הזה מחדש

  2. תודה, הדברים מאוד יפים. גם התוכן נוגע בנקודה האמיתית העמוקה בנגיעה אנושית אמיתית, וגם סגנון הכתיבה. סגנון זה מה שמעביר בין המילים משהו שהוא יותר עמוק ממה שהמילים כפשוטן יכולות לומר.

    כתוב לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, והרמב"ם אומר אפילו לא עולם הבא. זה נגד הטבע שאדם יפעל בלי סיבה, שלא יוצא לו שום דבר מזה. מה שנאמר אפילו לא לשם עולם הבא, הפירוש אפילו לא לשם מימוש אהבה, שזה עניין עוה"ב. אי אפשר להבין פעולה בלי שום תועלת לעצמי, אפילו לא של מימוש אהבתי.

    כל הבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו. למה אומרים לי את זה, אם זכיתי למדרגת בורח מהכבוד, מה אכפת לי אם ירדוף אחרי או לא, אני לא מעוניין בו.

    נאמר באבות:

    רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה.

    ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו.

    נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה.

    שנאמר (משלי ח יד): "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה", ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
    .
    הוא עסק בתורה שמה, הוא לא מעוניין להיות מרומם על כל המעשים, כל מה שנברא. למה מענישים אותו במה שהוא לא מעוניין בו.

    ההסבר קל להבנה וקשה מאין כמוהו לעשותו.
    במורה נבוכים א' ע"ב כתב:
    "דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה-לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רוצה-לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל. וכמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד, והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות, ומרוחות, כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים, ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם,"

    הלב פועם לשמה, הריאות נושמות לשמה, הכליות מנקות את הדם לשמה. אין לאיבר תועלת עצמית במה שהוא.עושה. הרוח הכללית של החיים שהם כלליים לגוף כולו פועמת באיבר, מחייה אותו וגם מפעילה אותו. מי שתופש את עצמו כאיבר של המציאות, הוא במדרגה של בלעדי האלהים יענה כו'. כי החיים הכללים, המציאות מבחינה כללית, זה האלהים. כמו שהדם בא לכליות ומבקש מהם: כליות נכבדות אנא תנקו אותי, ואם צריך אשלם לכן כגמולכן. והכליות אומרות בלעדי הגוף הכללי, החיות שבו, ינקו את הדם, ואז הן מנקות. כי הן מבינת שאין להן קיום פרטי ככליות. מה שפועל בהן, כוחן, הוא החיות של הגוף הכללי.
    מי שמשיג כך, כל הכבוד והרוממות שמגיע לגוף הכללי, ניתן לו. לא כשכר פרטי לעצמו, אלא כתוצאה פשוטה מהעובדה שהוא כולו רק גילוי של הגוף הכלי ואין בו חציצה של אני פרטי.
    כך היו אדם וחווה לפני החטא, כמו שמבאר במו"נ א' ב'. שפעלו רק לפי אמת ושקר ולא לפי טוב ורע. אמת היינו התאמה לגוף האחד הכללי. מבחינת הכליות לנקות את הדם זה אמת, ושקר לחדול מכך. כמו שאחת ועוד אחת זה שתיים זה אמת כי זה מתאים למערכת הכללית של כל המתימטיקה כשלמות אורגנית אחת. ודעת טוב ורע זו תפישה מנותקת של האדם כנפרד, שלזה נפלו מסיבת החטא.

    1. תודה רבה על התגובה והביקורות !

      הבאת כדרכך אוויר פסגות על המציאות האורגנית השלימה של אדם-עולם-אלקים

      ואתה מצביע ומאיר גבול ממש דקיק:
      הצורך האנושי בכבוד, ה״אגו״, זה טוב או לא ?!
      אומרים לך, קודם תברח ממנו, אבל אז תקבל אותו,
      אז יש מקום או אין מקום בעולם לכבוד ?! צריך להרוג את האגו ואז הוא יקום לתחיה מחדש ?

      ובדומה,
      תשוקה לאשה זה טוב או לא ?
      הכל אסור שם, הכל מותר שם, והכל יפה שם,
      ביד אחת צעקה מרעידה, של ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם״,
      וביד השניה תראה את שיר השירים המופלא.

      אז גם האגו, גם התשוקות הם חלק מהמציאות האורגנית, אותו בורא ברא אותם בדיוק כמו הידיים והכליות, ולא בשביל להרוג אותם ולדרוך עליהם.

      יש מנגנון שלם של דיוקים כדי לקחת את האגו הזה, ללטש אותו, לפעמים גם להוריד לו דם, עד שהוא יוצג ביופיו ובטהרתו.

      בהלכות דעות ג׳ הרמבם מגדיר לשם שמים בדיוק ככה:
      ״צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד,
      ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר.
      כיצד, כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם…״

      מה זה לשם שמים, לשם הגוף, לשם הדיוק.

      אני מנסה ולא מצליח למצוא את הרמבם שמגדיר ״לשמה״ במילים כמו ״לעשות את הדבר לשם הדבר״. זה חידד לי בזמנו מאוד, ועולה בקנה אחד עם הדברים שלך כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s