על כָּלֵב, וכשנשאר רק ׳אלוקים על הנייר׳

פרט אחד התחדד לי לאחרונה בדמותו של כָּלֵב – המרגל משבט יהודה, וב׳אנטי תזה׳ שהוא הציג למול חבריו – עשרת המרגלים.

המרגלים התבקשו על ידי משה לבדוק את חוזק העם היושב בארץ ואת חוזק הערים, הם בדקו וחזרו עם תשובות קשות.
תוך כדי מסירת העובדות למשה, כָּלֵב משתיק את חבריו ויוזם ויכוח בנושא יכולת העם להילחם ולכבוש את הארץ.
כָּלֵב אומר:

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ (במדבר יג ל)

 ואילו חבריו עונים:

לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג לא)

הוא בעצם היה אחד מהם, ראה מה שכולם ראו, ויותר, הוא היחיד שהגיע עד חברון מקום מגורי הענקים, עמד מול הפחד, ראה אותו עין בעין, ודווקא הוא קם ואומר: עָלֹה נַעֲלֶה, יָכוֹל נוּכַל.

ניסיתי להבין ׳מאילו חומרים׳ עשויה התגובה הזו של כָּלֵב, מנין האומץ והבטחון הפנימי, ומנין היכולת לעמוד אחד מול כולם.

*

במחשבה ראשונה, זה נראה אופייני לאיש גיבור משבט יהודה, שבט המלוכה.
אבל התורה עצמה נותנת לכָּלֵב מימד נוסף:

וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי  (במדבר יד כד)

כָּלֵב מתואר כ׳עבד ה׳׳, תיאור נדיר שככל הנראה שמור בתורה רק למשה רבינו.
כָּלֵב מביא אתו ׳רוח אחרת׳, ועם זה הוא ממלא איזה רֵיק – ״וימלא אחרי״.

איך עבד ה׳ פותר בעיות כאלו, מה היא הרוח האחרת הזאת, ומה הוא הריק שהוא ממלא ?

*

המידע הגולמי שהביאו המרגלים הגיע דוקר, הוא הכיל פער מובנה.
מצד אחד אלוקים אומר:

רְאֵה נָתַן ה׳ אלקיך לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ .. אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת (דברים א כא)

מצד שני העם עז, הערים בצורות וגדולות מאוד, ומלמעלה צופים ילידי הענק.
אלוקים לא השאיר בעולם תשובה לשאלה הזאת. מטעם הכמוס עמו, הוא השאיר את המציאות חצויה, אלו שנכחו שם חוזרים עם חוויה של חולשה מול כח ועוצמה, הם מרגישים כמו נמלים מול ענקים, ואיש מלבדם שלא היה שם בעצמו, לא יכול לגשר על הפער הזה. גם לא משה.

אבל כָּלֵב לא הרגיש ככה. לכָּלֵב היתה תחושת בטחון, והוא מסביר בעצמו מנין הבטחון.
מאוחר יותר, בדיבור משותף עם יהושע הוא אומר:

אִם חָפֵץ בָּנוּ ה׳ וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ (במדבר יד ח)

ובאותו דפוס, גם 45 שנה אחרי, בעומדו על מפתן הארץ, שריד אחרון לדור מדבר, הוא מבקש מאת יהושע – המנהיג החדש את חברון שהובטחה לו, ואומר:

כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה׳ אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ (יהושע יד יב)

*

ערים גדולות ובצורות זו עובדה, אנשים ענקיים זו עובדה, אבל בכדי לקבוע אם אפשר או אי אפשר לְנַצֵּחַ, השאלה היא מי זה אתה, עם מה אתה בא, מי הוא הצבא שלך, מהי תודעת הכח שלך, ומהי ההערכה העצמית שלך.
כאן לא יעזרו הצהרות, ולא מילים יפות.

כָּלֵב שילב את האלוקים עמוק לתוך המציאות, הוא חווה בתוך תוכו מציאות אינטגרלית אחת של נוכחות אלוקית עם עוצמה וכח, מציאות אחידה שבה הם, עם הנוודים קם ומנצח. ומכאן המשפט העצמתי עָלֹה נַעֲלֶה.. כִּי יָכוֹל נוּכַל.

עַם ישראל כבר למד קודם איך להתיחס לפערים במציאות, הם ראו כי גם מצרים המַעֲצָמָה היא לא באמת ׳כל יכולה׳, הם ראו איך ים עצום וגועש פתאום משתתק ומתפרק, ובמדבר הגדול והנורא הם קיבלו מגורים, אוכל ומים.
אבל עדיין ברגעים קשים אלו, נוכח הפער במציאות שנגלה להם, נשאר להם רק ״אלוקים על הנייר״.

ושם הופיע כלב, לקח את הידיעות האלו עמוק אל תוך הלב, שילב אותם עם הפער המובנה שהציגו העובדות, וראה מציאות אחת אחידה. מציאות של כח ועוצמה.
ועם זה הגיע אל משה ברגע של חוסר אונים, להושיט חבל הצלה לעם האובד בפחדיו.

תמונה1

לתגובות

להכיר עוד..

11 תגובות בנושא “על כָּלֵב, וכשנשאר רק ׳אלוקים על הנייר׳

  1. אני ממשיך בכפירה שלי, ראיית האל כדמות נוספת, פיקטיבית, שמטרתה לפתור תסבוכות עלילתיות ופואטיות שונות, במיתוס כתוב וערוך עד דק.
    ברורה מגמת ה"ניו-אייג'" – האמונה הנאיבית והקפיטליסטית ביחיד, ברצונו וביכולתו להפוך מחשבה למציאות -בפרשנות שלך, לאמיתו של דבר, גם בטקסט שלך – הסבר שלך – העדרו או נוכחותו של הכוח "המטאפיזי", שהופך קונקרטי כמו אלי יוון וכנען, חסרת משמעות למעט, "אפיון דמות הגיבור" והצגתו כ"שונה וכאחר" ובשל כך בעל אמונה עצמית גבוהה, אותה הוא מתרץ, והסופר יחד עמו, בקיום נוכחות נוספת. קרא לה זוס, קרא לה, בעל, בודהה או הזאב שברא את העולם, כי המסקנה היחידה שעולה מכל הדיון היא המשפט בתוך המסגרת, ואין אלוהים בכלל בעסק – יבוא לא יבוא, יהיה לא יהיה – נוכל לה.

    1. תודה על התגובה..
      האמת, ולאחר קריאה בעיון, לא בטוח שהבנתי, ואשמח שתבאר יותר.
      הטקסט כאן מנסה לפתור את דמותו של כלב ״מיניה וביה״ כשנקודת המוצא שלו היא רק המסגרת הכתובה (בתנ״ך כמובן, לא הירוקה בפוסט :)),
      האם בהנחה שכך, אתה היית מסכים איתו ?

      1. אם לא רצית שאתיחס התיחסות מיוחדת למסגרת הירוקה, מן הראוי היה לא לפרסמה. קריאת טקסט, ואתה יודע זאת מצוין [ קוצו של יו"ד, אמר רבי עקיבא ] מתיחסת לכל רכיביו ומנסה למצוא קשרים ביניהם. אני חושב שהקפדתי להדגיש, שהיות אל בסיפור הינו אמצעי לעיצוב דמותו של כלב, והוספתי שגם אתה, בלא משים, טוען את אותה טענה בדיוק נמרץ.

      2. כתבת ״היות א-ל בסיפור הינו אמצעי לעיצוב דמותו של כלב״,

        אם הבנתי נכון את כוונתך, אז לא מסכים.
        כמו שפרטתי בפוסט, הגיבור עצמו תולה את עצמו בא-ל, וזה אומר: אין א-ל = אין גיבור.

        תראה באריכות יותר בספר יהושע: (יהושע יד)
        עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא.
        וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה׳ אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳.

        הוא אכן מדבר כמו גיבור אמיתי, כחו עכשיו כמו אז, אבל ״לא רואה בעינים״ ?! לא בדיוק, ״אוּלַי ה׳ אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים״.

      3. אבל אתה מניח קיומו של אל, וזה שהגיבור תולה עצמו ב-אל, זה אף דרך של הסופר המקראי לעצב/לאפיין את דמותו של הגיבור. הרי לא הסופר המקראי ואף לא האל נמצאים במוחו, ברגשותיו של הגיבור, זה חלק מהתבנית הבדיונית הכמו-ריאליסטית שמייצר המספר הכל-יודע.

      4. ראיתי וממש לא התרשמתי. דת מאורגנת מאז ומעולם היתה דרך לשלוט בקבוצות גדולות של בני אדם. סיפורי נסים, נפלאות ניצול תופעות טבע או יתרון קוגניטיבי או מיומנות [ כתיבה וקריאה ] מאז ומעולם שמשו כדרך לשלוט ולשעבד בני אדם. אין כתיבה "היסטורית" ללא אינטרסים. שיר השירים אכן היה ללא אינטרס, אבל אז החליטו עורכי התנ"ך שזה לא שיר "זימה" אל אלגוריה.. וגו' אשר על כן, הקדוש בעיניך אינו קדוש בעיניי, והנחת המוצא שלך מבחינתי כלכך אבסורדית במיוחד ביחס לתנ"ך ולידיעה שיש לו יותר מעורך אחד, שהרפורמה שנעשתה בימי אחד המלכים כי מצאו את הספר [ נדמה שפן היה הסופר ] שנחשפת כדרך להרחיק מידע מסוים, מניפולציות ברורות בדרך סיפור הסיפורים. אז כך גם עם כלב. רצה הסופר, ההיסטוריון, שכל חשיבה מדעיים לא היו נר לרגליו, והוא בדיוק כמו הומרוס, בונה את הסיפור מידע לא בדוק, מדמיונו הפורה או מהצורך לשרת אידיאולוגיה רוחנית מובהקת [ אמונה באל ].

      5. עכשיו יש הסבר לכמה מחלוקות קודמות בינינו.
        לגופם של דברים, אני עוד רוצה לכתוב בארוכה.. מקווה בהקדם.

      6. תמיד היה הסבר. בכל תגובה שלי כתבתי מפורשות שאינני מקבל את קיום האל, למעט היותו הסבר זמני לחוסר הבנה .

  2. סיפור מקסים!
    ממש התחברתי אליו, אהבתי את הפרשנות שלך לכלב, ובכללי את מה שהפקת מהסיפור. שכשיש מלחמה, על כל צורותיה, זה לא משנה מה הצד השני בלבד, זה משנה מה אתה ביחס אליו. אמונה בעצמי, אמונה ביכולות שלי, אמונה בייחודיות שלי, היא שתוביל אותי לנצח. בנוסף, מצד אחד מרגש אותי כמה אדם יכול להקריב עבור אמונה, וזה יפה בעיניי עוצמת האמונה שלו. הנאמנות מרגשת. אך מצד שני, זה טיפה מכעיס אותי. אחד השיקולים העיקריים העומדים בבסיס עמדתו של כלב, שניתן לצאת למלחמה, הוא האמונה שלו באלוהים. ואני מותחת על כך מעט ביקורת, משום שלפי דעתי, אנחנו, בני האדם, לא יודעים הכל. הוא עודד לשלוח לקרב אלפי חיילים שעלולים למות, על בסיס אמונה. אני חושבת שאמונה אינה שיקול, משום שאמונה כהגדרתה, היא לאו דווקא נכונה. אני חושבת שהשיקול המרכזי שצריך להוביל אותו להחלטה זו הינו הביטחון ביכולות העם, אל מול יכולות היריב. לא על סמך הוקוס פוקוס שאולי לא יקרה, ושימותו אלפי אנשים לשווא.
    שוב תודה על טקסט מעניין 🙂

    1. תודה על הביקורת הטובה וההערה.

      את תוהה עד כמה ניתן לצאת לקרב על בסיס אמונה באלוקים ?!
      זו בעצם סוגיא ענקית. קטנתי מלהקיף את כולה.
      אבל על קצה המזלג,
      הייתי מחלק את השאלה לשניים:
      1. האם ברור שאלוקים אכן קיים וכי הוא כל יכול ?
      2. במידה וכן, האם אפשר לסמוך עליו ולהניח שאכן הוא יעזור ?

      במישור האישי, אלו אכן שאלות קשות ביותר, ואנו היהודים מתאמצים כל יום מחדש לפתור אותן.
      דמייני לוּ קיים בעולם מישהוא שתהיי בטוחה שהוא יקשיב לך, שהוא אחד עם כתפיים רחבות לסמוך עליו, ויודע בדיוק מי את ומה חסר לך, האם לא היית הופכת כל אבן כדי למצוא אותו ?

      במישור התנכי, התשובה לשאלה 1 היתה כן ודאי. מדובר ביוצאי מצרים, הם נכחו בעשרת המכות ובקריעת ים סוף וראו מעשי גבורה נוספים.
      עליהם נאמר: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה׳ וַיַּאֲמִינוּ בה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׳ (שמות יד לא)

      שאלה 2 מסובכת יותר. כי אלוקים נתן את הבטחתו. אבל רק כלב הצליח להחזיק בה באמת. ועל זה כתבתי כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s