על בִּלְעָם ועל חוסר קֶשֶׁב

ביחס לדמויות אחרות המוזכרות בתורה, בִּלְעָם נראה טיפוס מזַן נדיר.
הוא אינו שייך לעם ישראל, ואף על פי כן יש לו קשר ישיר עם אלוקים,
הוא לא יעשה שום דבר משמעותי בלי לקבל רשות מאלוקים,
אם תהיה לו שאלה, הוא יודע כי בלילה אלוקים יתגלה ויפתור לו אותה,
הוא יודע לנהל שיח שלם גם עם אתון, לראות מלאך אלוקים ניצב לנגדו בדרך, ולהגיד ״חטאתי״ מיד כשנתפס בטעותו.
הוא מקריב קרבנות לאלוקים, ואז שומע ממנו דברי נבואה ומצווה לאומרם לבָּלָק.

*

אבל זה רק מצד אחד.
כי מצד שני, האלוקים של בִּלְעָם הוא מאוד מטושטש, ואחד שלא בדיוק יודע הכל.
הוא אמנם יודע כי באו אנשים לבלעם, אבל בלעם צריך להסביר לו מי האנשים האלה, לתווך ולפרש לו את המציאות.

תשובותיו של אלוקים, גם הם לא לגמרי עקביות,
בתחילה הוא אומר לא ללכת עם האנשים האלו, ולא לקלל את העם,
אחר כך, לנוכח שרים רבים ונכבדים מהראשונים, הוא אומר כן ללכת.
אחרי שבלעם מתחיל ללכת, בא מלאך האלוקים, עומד בדרך ומפריע לו ללכת,
וכשבלעם ישאל אותו האם לחזור, הוא יגיד לו להמשיך ללכת.

איזה מין אלוקים היה לבלעם,
האם זה אותו אלוקים שאמר על עצמו ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״ (במדבר כג יט) ?

*

אבל במחשבה שלישית, אולי בלעם הזמין לעצמו את האלוקים הזה בדיוק.

בדבר אחד נראה כי בלעם נוהג בעקביות: בחוסר קֶשֶׁב.

הוא מדבר עם האלוקים על איזה ״עָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם״(…), אבל מתעלם לגמרי מחלקו של האלוקים בזה.
מצרים, | יתרו | ואנשי כנען | ידעו כי יציאת מצרים היא מעשה אלוקים, ודווקא בלעם מתעלם.

אלוקים אומר לו בברור, ״לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״ (במדבר כב יב), אבל הוא לא קשוב.
הוא גם בוחר להסתיר את זה ולשליחים הממתינים לו הוא רק אומר: ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״ (במדבר כב יג)
בכך הוא גורם לבלק לשלוח שרים רבים ונכבדים, ואז מנסה לשאול מחדש אם ללכת.

אלוקים אומר לו ״וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה״ (במדבר כב כ), אבל הוא עדיין בוחר ללכת, אולי ימצא את הדרך לקלל.

האתון אשר שירתה אותו בנאמנות מעולם, פתאום מתנהגת באופן משונה ביותר, היא סוטה מהדרך, לוחצת אותו אל הקיר, רובצת תחתיה, אבל הוא לא קשוב, הוא מכה, מכה, ושוב מכה.
היא פותחת את פיה ושואלת, למה אתה מכה אותי, אבל הוא לא נבהל, רק מחפש את החרב כדי להעניש ולהרוג אותה.

הוא רואה מלאך מול עיניו עם חרבו שלופה, אך עדיין לא יסוב על עקבותיו, רק ישאל, בתום, האם לחזור ?! הרי אמרו לי ללכת.

לבסוף הוא מגיע לבלק, ושם עם אמצעי חזק ביותר – קרבנות, הוא מנסה לקלל.

*

הוא במקום הכי קרוב לאלוקים, אבל מתנהל בחוסר קשב מוחלט, 
במקום ללכת אחרי האלוקים, הוא מוביל את האלוקים אליו, ואלוקים, למרבה הפלא, מאפשר ומאפשר.

מאפשר, אבל לא ממש באמת, לבסוף בלעם יגיד בדיוק את מה שישים אלוקים בפיו, ויחזור הביתה בבושת פנים.
חוסר הקשב יחזור אליו: ״וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם״ (יהושע כד י).

וסופו, ״וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב״ (במדבר לא ח),
הוא עצמו כבר חיפש בעבר חרב כדי להרוג את אתונו שהיתה לדעתו לא קשובה,
המלאך מהדרך, גם הוא אחז חרב, לימד אותו שהוא זה שאינו קשוב,
לבסוף לא נותרה ברירה, בהעדר קשב, מסתבר, שפת החרב מובנת יותר.

לתגובות
להכיר עוד..

תמונה1(יהושע כד י)

2 תגובות בנושא “על בִּלְעָם ועל חוסר קֶשֶׁב

  1. בלעם ואתונו הנהדרת. כמה אפשר להשפיל אדם עד כדי כך, שאתונו רואה ושומעת, בעוד הוא "המכשף הגדול" עיוור לגמרי למציאות העמוקה. איך אומר טרזיאס לאדיפוס, שמאשים את טרזיאס בעיוורון [ הוא היה עיוור טרזיאס ] שאמנם עיניו הביולוגיות לא רואות מציאות, אבל עיניו האחרות, הרוחניות רואות מה שעיני אדם רגיל [ אדיפוס ] לא מסוגלות לראות – את האמת.
    קראת לזה קשב, סופוקלס העדיף את הראייה על פני השמיעה [ ענין תרבותי מובהק לגמרי – התרבות היהודית מהמקרא היא תרבות של דיבור, מלים. העולם נברא במאמר, בדיבור ולא ב"עשייה" ] ואילו אצל היוונים – העין היא הרואה, מעריכה וגם מבינה. לכן הדגש על אסתטיקה פיתוח המדע מבוסס הנתונים הנצפים, מכומתים ומעובדים. היהדות כתרבות עד מפגש עם היוונים לא עסקה במדע, הרי יש תמיד סיבה – האל היהודי.
    שוב מרתק אותי יותר מהסיפור המקראי עמדת העורך המקראי ואיך הוא תופס את דמות האל שלו. זה הרי אל אישי לגמרי, בעל תכונות אנוש נלוזות לגמרי, כזה שאוהב להתעלל בבני אדם, להעמידם במבחנים ואף לנקום בהם באכזריות. במובן הזה, האל היהודי אינו שונה מאף אל גחמני במזרח ממנו הוא נשאב [ התרבות הכנענית, האשורית, הבבלית או האל הכנעני, כך שמו! ] או האלים היוונים וסיפוריהם הגחמניים לגמרי.
    אבל נכון, בלעם היה "חרש" והתנכר לאמת הכי פנימית שבו כדי להרוויח כסף או להציל את חייו. מה שאפשר ללמוד מסיפור בלעם זה שיש להקשיב לאמת הפנימית, לא להזנות את עצמך וללכת אחרי "אלילי שקר" ובוודאי שהמלך או המנהיג הכופה עליך את ה"אמת" שלו יובילך אל אבדונך. [ התיחסות אקטואלית-ישראלית ממש נדרשת. ]

    1. תודה על התגובה והתוכן המעשיר.

      לא הבנתי היכן ראית התעללות ונקמה, להיפך, קול האמת הפנימי לא עזב אותו, הוא חזר לעורר אותו בצורת מלאך ותקלות מוזרות עם האתון. הוא זה שבחר להתעלם. וגם אז, כשהתעלם, עוד נשאר בחיים, שרד את המלאך והחרב והמשיך בדרכו.

      בהקשר לסיפור שהבאת בתחילת התגובה, מענין, סיפור די דומה לזה נמצא בברכות נח על רב ששת העיוור שהלך לקבל פני המלך, ודווקא הוא – למול אלו שלעגו לו על הגעתו – חזה את הגעת המלך ואף ברך על כך ״ברכת הראייה״.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s