מחשבות על ׳בית מקדש׳

ימים לא רבים היה בית המקדש קיים בהדרו, כאשר ישראל מולך בארצו.
ומאז עליות ומורדות, הארץ עוברת מיד ליד, העם יצא שוב ושוב לגלויות וחלקו שב ובונה את ארצו.
ובמשך כל הדורות, אנו עוד זוכרים ומצפים לבניינו.

אבל מהו בית המקדש ? הרי מעולם לא ראינו אותו.
אנחנו יכולים לחשוב עליו, לנסות לדמיין אותו אבל לא באמת יודעים מה הוא.
עבודת הקרבנות פחות מובנת לנו היום, ועבודת האלילים הנגדית, גם היא כמעט ולא מוּכּרת, בוודאי לא מושכת.

מנסה לקבל איזה מגע, שייכות לדבר הזה בימים של 2020.

*

חשבתי על ׳דיוּק׳.

׳דיוּק׳ אני מתכוון תיאום מוחלט בין האידאות, המחשבות והאמונות, לבין המעשים בפועל.

בבין אדם לחברו למשל, דיוּק הוא להיות באמת טוב, ולא רק לדבר על טוב.
ברמה גבוהה יותר דיוּק הוא לחיות בקשב למציאות, לציית לה ולא להפעיל נגדה כח.

בית המקדש היה מקום של דיוּק,
מחד שרר בו פאר והדר – המיטב של עולם חומרי, ומאידך היה לו כיוון אחד בלבד, קשב מוחלט להוויה, למציאות, לאדון הכל.

האנשים ששרתו בו, כוונותיהם, ומעשיהם היו כולם של קשב וכוונה.

המתקרב אל הבית לא איבד את העצמי שלו כסובייקט. להיפך, הוא בא כדי לדייק ולכוון אותו.

ומסתבר כי האנושות הגיעה אי פעם לפסגה כזאת של דיוק וטעמה את הטעם.
ואנחנו דורי דורות עוד צופים לשם, מטפסים ונופלים.
אולי עוד יום אחד נכבוש את הפסגה הזאת שוב.

לתגובות..

להכיר עוד..

2 תגובות בנושא “מחשבות על ׳בית מקדש׳

  1. תצטרך להסביר לי איך אתה מקשר בין ההתנהלות הרוחנית שבתוך ביהמ"ק
    ההקשבה, ההתבטלות המוחלטת לבין היופי החיצוני המוחלט ששרר בו.

    1. את שואלת מה הקשר בין יופי ובין רוחניות,
      ואם כהמשך לדברי, אפשר לשאול מה הקשר בין יופי ובין דיוּק..

      מה הוא יופי ? מה גרם לבית המקדש להיות יפה ?
      לא קל להגדיר ״יופי״. יופי זו בעצם חוויה מופשטת בלב מי שחוֹוה אותו.
      אבל אפשר לנסות להסתכל על בית המקדש עצמו כדי להבין מה היה יפה בו:
      החומר ממנו היה עשוי בית המקדש היה מיטב החומר, כסף, זהב, עצים יקרים.
      מבנהו, צורותיו ומידותיו של בית המקדש היו מדויקים ומתואמים.
      וכלום בו לא נעשה סתם, הכל קיבל יחס ספציפי כיצד להיעשות וכיצד להיראות.

      וישנו גורם נוסף, בית המקדש על כל חלקיו כוּון לדבר אחד: לתת מקום לנוכחות אחרת.

      אולי היופי בבית המקדש לא שרה רק על המיטב ועל הדיוק החומרי, אלא על הצורה השלימה,
      בבסיסה של הצורה היה מיטב החומר הגולמי, מעליה היה המבנה המדויק, מעליהם הכלים, תפקידם ועבודותיהם, ומעל הכל – סוּפּרה ונראתה הנוכחות.

      מה שבעולם שלנו לפעמים נראה סותר, או חומרי לחוד, או רוחני לחוד, בבית המקדש נכרך יחדיו, המיטב החומרי והנוכחות העליונה.

      זהו הדיוּק.
      כשהחומר במקומו המדויק, אפשר לקחת ממנו את המיטב, להחיל עליו נוכחות עליונה, ולייצר יצירת פאר.
      נכון לבית המקדש, ונכון לכאורה גם לחיינו הפרטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s