איך קוראים לו באמת ?

קָרוֹב ה׳ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת (תהלים קמה יח)

הבטחה משמעותית ואמיצה השאיר כאן דוד:
מי שלא יקרא לו, מתי שלא יקרא לו, ה׳ יהיה קרוב אליו, רק שיקרא לו באמת.

נשמע מקסים, לקבל קרבה מהאדון הגדול לפי קריאה.
האם יש מתנה טובה יותר שהיצור האנושי יכול לאחל לעצמו ?

אבל מה זה לקרוא ׳באמת׳, האם אפשר לקרוא לו אבל לא באמת ?

*              *

אתה, משום מקום, צונח לתוך הוויה, פשוט צץ בתוכה.

אתה מתחיל את חייך חלש וזערורי בגודל כאפונה, שוחה להנאתך במי שפיר, ומשם בקצב מהיר אתה גדל ומתפתח עד למימדים עצומים של ׳כל יכול׳.
לבסוף אתה מייצר בעצמך חיים, קונה נכסים, משייט בכבישים, וטס באוויר.

וההוויה עדיין דוממת לצדך, מתאמת עבורך את המזון ואת הדלק שיהיה זמין, נלחמת בתוך הדם שלך בַּחיידקים הפולשים, מציבה את השמש שתאיר לך בבוקר, מזרימה לך הביתה מים בכוחות שלובים ואוספת את הפסולת אחריך.

*

אבל לפעמים משהו בחייך מציק או מעיק, משהו לא בדיוק זורם לפי התכנית המקורית, משהו בדיוקים של ההוויה נראה מזויף, או דווקא מדויק אבל לרעתך.

אם אתה דתי, בטח שמעת, יש כמו ׳שירות לקוחות׳, קוראים לזה ׳תפילה׳.
אז אתה פונה בתפילה וזועק על המהומה.

אבל האם תמיד עונים לך שם ? האם האם באמת הם ״עושים הכל לשביעות רצון הלקוח״ ?
לא בטוח. כאן זה לא אמריקה.

*

אולי לכאן בא דוד עם הבטחתו המפתיעה.

אפשר לבקש ממנו ואפשר לבקש אותו.

אתה יכול לפנות אל האדון ולבקש ממנו ״בבקשה, סדר לי את הבעיה עם העבודה״.
אתה בארצך – קיים, הוא במרומו – קיים, אבל מה לעשות אתה חלש וצריך עזרה, אז אתה פונה לבעל היכולת ומבקש ממנו.
זה אמנם הליך בריא וטוב לפנות אליו, אבל לא בטוח עובד.

אבל אתה יכול לרגע לחזור לגודל האפונה שבך, למקום שאין ׳אותך׳ כל כך, ולבקש אותו:
״איפה נעלמת המְתָאֵם הגדול ? היכן איבדתי אותך ?״
״האטום, הפרוטון והDNA נעים בי כל כך במדויק, הדיוק זורם בעורקי וחג מסביבי, אז מה התפזר לי שם בעבודה, מה פיספסתי בדרך ?!״
״שוב אלי עם היופי, הדיוק והתיאום המושלם שלך״

אולי קריאה כזאת נקראת ׳יקראוהו׳ – לקרוא אותו.
ואולי עליה הבטיח דוד מנסיונו.

שווה כנראה לנסות גם..

לתגובות
עוד..

תמונה3

7 תגובות בנושא “איך קוראים לו באמת ?

  1. מאוד יפה, תודה.
    תינוק בבטן מבקש את אמא, לא בגלל חשבון שהוא רוצה חלב או חיתול או הגנה. הוא עדיין פשוט מכדי לעשות הבחנות כאלה.

    לבקש באמת "אותו", ולא רק "ממנו", דורש, כמו שאמרת, שלא יהיו, גם לא בקרקעית האחורית של התודעה, שום חשבונות שאומרים שחוץ מהאהבה והדבקות זה גם משתלם. אלא בפשטות גמורה, בקו ישר, נקי כמו תינוק.

    משה רבינו היה קורא ונענה בקרבה. ניגש למשכן, מדבר, ומייד היה קול עונה לו כמו שמשוחח עם חברו. לנו כמובן קשה מאוד להיות פשוטים כמו תינוק.
    .
    .

    בזמן האחרון אני חושב קצת על יופי.
    אולי ההבחנה האמיתית היא לא בין מעשים טובים מוסריים או צודקים או נכונים או קונסטרוקטיביים וכו' לבין שאינם כאלה. אלא בין מעשים יפים למעשים מכוערים. הטוב הוא היופי.

    פעם כשהייתי אברך הגעתי ל"מפעל חסד" כלשהו. אדם שנראה כמו מלווה בריבית בקריקטורות האנטישמיות, בעל עיניים קטנות ומתרוצצות, ראיין אותי ורשם, הרגשתי כמו חשוד שנחקר במשטרה, גם המשרד היה בלי חלונות, באור לבן בוהר, כמו מתקן חקירות משטרתי מוזנח. הוא מילא טפסים בעצבנות, טרוד. הוא עשה את כל זה בחינם, כדי לזכות לשכר בעולם הבא. הוא הפנים את מה שלימדו אותו שעולם הבא שווה יותר, אין לו ירידת ערך, לא גונבים אותו. אז הבנקאי שבו החליט לעמול על צבירת נכסי עולם הבא.
    הייתי צעיר מאוד, לא היו לי כלים לנתח ולבקר ולנמק למה אני לא מאמין שהקב"ה כל כך ישמח בו. רק הרגשתי שזה כל כך חסר יופי, זה לבד מכריח שמשהו כאן לא כמו שהיה ראוי שיהיה.
    יש לשון בחז"ל מעשיו נאים. זה לא נאה.

    בוודאי אותו אדם יזכה לחיבוק אוהב, אבל מרחמים עליו, כמה רצה וכמה לא ידע איך. אבל לדעתי לא כשכר על החסד הרב.

    אני מזכיר את כל זה, כי שאלתי את עצמי למה אנו עוסקים במדרגות שהסיכוי שנגיע אליהן אפסי.
    הכתיבה שלך יש בה יופי, פתאום הרגשתי, מה שכתבת מלא יופי. היופי מאיר, גם אם לא נגיע לשלמות של נקיות ויושר בעצמנו, לפחות הסתכלנו ביופי של זה, גם אם רק ביופי של הסיפור על זה.

    אם הערך הוא מוסרי, להיות טוב, להיות צדיק, לעשות רצון ה', אז אם אני לא מגיע בעצמי למדרגה של לעשות את זה, אין כאן שום דבר. ואז יש לשאול למה בכלל לעסוק בזה. אבל אם עיקר הערך הוא פשוט ביופי, אז אני לא יפה בעצמי כמו דוד המלך, אבל אם אני מסתכל על התמונה שלו עדיין זכיתי בשייכות ליופי, ואין קושיה למה בכלל הסתכלתי אם בעצמי לעולם לא אהיה כזה.

    מציון מכלל יופי אלהים הופיע. אני לא מוכרח בעצמי להיות יפה כמו בית המקדש כדי להתבונן ביופיו ומזה אלהים יופיע. כמה שאהיה נקי ומאיר יותר בעצמי יהיו לי יותר כלים לראות את היופי של ציון. אבל אם הכלים שלי קטנים עדיין אני מסתכל על ציון ומואר ביופי. ומסתכל על הפשטות היפה של הקורא את ה' באמת, כמו שהראית.

  2. תודה רבה על ההתבוננות והדברים.

    אהבתי את צורת ההתייחסות שהבאת לנושא דת ויופי.
    אולי זה שאמר הכתוב:
    ״וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה״ (דברים ד ו)
    מסתבר כי עשייה בצורה מדויקת, מעוררת יופי והתפעלות.
    (ברש״י שם מוסיף גם את הצד ההפוך: אם תעוותו את הדברים, תראו כטפשים)

    ״יופי״ נראה כמו אינדיקציה מצויינות לבחון את רמת המדויקוּת, הציות והקשב שלנו.

  3. תודה רבה אליעזר, על הכתיבה הנהדרת ומעוררת המחשבה.
    אני חושבת שגם כאן, כמו בכל דבר בעולם ובין אנשים, לכוונה הנקייה, האמיתית והמחוברת – יש את הפירות היפים ביותר.
    לקרוא לו באמת, מבפנים, זו פעולה אחרת לחלוטין מפעולה שנעשית בצורה אוטומטית, כי כך צריך או כי כך אמרו לנו.
    תודה שהזכרת לנו את הקריאה הזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s