בחדר הלידה ועל שַׁבְּלוֹנַת החיים

באישון ליל בחדר הלידה…

*

אנו מוקפים פה באיזו מציאות מגובשת של מדע מתוחכם,
המכשור מגוון וממוקד מטרה, ערוצים חוטיים ואל חוטיים מזרימים חומרים נראים ובלתי נראים.
אנשים ומחשבים קולטים ומעבדים מידע, פולטים מסקנות, מפזרים החלטות ובונים סטטיסטיקה.
ולמעט כמה בחירות קטנות, אנחנו שם בתוך השבלונה הזאת ‏מוּבָלִים כמעט לחלוטין.
ככה זה עובד. אתה לא ממציא את הגלגל, הוא קיים ומסתובב, תרצה או לא תרצה, אתה כנראה תעלה עליו.

ואני חושב שוב ושוב על השבלונה שאנחנו בתוכה – שבלונת החיים.
אתה צונח לעולם ללא כל התראה מוקדמת, אתה מוצא שם את עצמך בתוך צורה, מין וצבע, אתה חלק ממשפחה, שבט ועם.
סביבך מערכת חוקים נוקשה וקבועה מראש, בתוכך כבר נטועים רצונות ודחפים, וככה אתה נע אל תוך עולם של מגבלות ואפשרויות.
פעם היית שם בכובע הילד, היום אתה בכובע המבוגר, ותרצה או לא תרצה, גלגל החיים עוד נוֹע ינוע.

גם הרכב שאתו טסתי לבית חולים הוא מערכת חוקים שלימה שעובדת בזכות עצמה, צוות מהנדסים יפני כינס ותיאם כמה חומרי גלם ועוד כמה חוקי טבע לתוך קופסא, ולתוכו באתי אדון 'אני', אבל מלבד כמה תמרונים שאני מבצע, כל השאר באוטו פשוט קורה מעצמו, הדלק ניצת כי דלק ניצת, הבוכנה מתנועעת כי היא בוכנה, והצמיג מתגלגל על הכביש כי הוא עגול ועשוי גומי.

אז אחרי כל הדרמה הגדולה, לבסוף כל חייך אתה כמו בובה אוטומטית במערכת גדולה ומאורגנת.
ומה נשאר לך להיות ? האם יש לך בכלל משהו משלך ?
מה מבדיל בין שבלונה שהוציאה ציור נהדר לבין אחת שהוציאה פחות מזה ?
זה הכל תלוי בתנאים ובחומרי היסוד שלה ?!

לא יודע.

*

אם אני חופשי במשהו, זה כנראה רק בַּרָצוֹן.
לרצות לתמרן לכיוון הטוב, ובדגש על ה'לרצות'.
ועדיף גם שזה יהיה באהבה, בלי שוטרים ובלי קנסות.

*

ועוד לפני שמשהו בוקע מתוך כאב הצירים המפרק הזה, אני פונה אליך אלוהי השבלונה, אדוני הדיוק:
דייק נא את צירינו, קח אותם עליך, שלוף מפה עולל בריא ושלם והענק לו אמא בריאה ושלימה.

פקוד נא עִמָּנוּ את אחיותינו הנושאות עיניהן עליך.

אתה הוא המערכת. המערכת היא אתה. 
קטוננו. פיצפוננו. אנחנו לא נפריע.

לתגובות

21 תגובות בנושא “בחדר הלידה ועל שַׁבְּלוֹנַת החיים

  1. פוסט חכם מאוד, שמעלה את שאלת השאלות. האם ישנה חירות? האם אנחנו יותר מסה"כ ה:DNA והסביבה? האם יש משהו שאי אפשר ללכת אחרונית ולגלות את החוקיות השולטת בנו, ואנחנו עבדיה.
    אאל"ט יהודה הלוי טען את הטענה בדבר האדם החופשי באמת:

    עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – / עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
    עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / “חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.
    ל"א, העבד הוא מי שמאמין בפנטזיה של "היות משוחרר, חופשי" מי שמבין, כמו הפוסט שלך, שהוא תוצר ביולוגי, סביבתי וחברתי, הוא החופשי באמת.
    השאלה כמובן – ממה הוא חופשי?

      1. ויי לי, התעלמתי לגמרי מתמונות הרך שרק נולד.
        קבל צרור ברכות, זרי פרחים והשתתפות בשמחתכם.

    1. אולי ׳חופשי׳ מ׳לסחוב את העגלה׳, חופשי מהדאגה האינסופית של מה יהיה ואיך יהיה, חופשי מלהחזיק את החבל מבוקר ועד ערב.
      שחרר, זה עובד לבד.

      1. אולי, אבל זה לא עובד אצל חילוני כמוני, כידוע לך, שמאמין וחושב שאדם אחראי למעשיו ואינו יכול להעביר אחריות לאף גורם אחר, אפילו הוא גרם למעשהו. ענין הרצון החופשי והבחירה החופשית ממש קריטי בתפיסת העולם החילונית. זה לא מקרי, שכותב דגול כמו אלבר קאמי כתב שהרגע בו אדם משתחרר לגמרי הוא הרגע בו הוא מבין שכל ההסברים לעולם, כל הפרשנויות אם חוקרים אותן אחורה עד תחילתם מגלים "ריק" וצורך נפשי ל"הקשר" ול"סיבתיות", ובוודאי ל"סיבה הראשונה". או אז, לפי קאמי מתעורר האדם האמיתי, החי הפועל שמחליט לבד ובאופן עצמאי לבנות את עולמו. [ די דומה ל-על אדם הניטשיאני, שהוא לשיטת ניטשה ,האל" של עצמו, והוא יצירתי וקהילתי ומוסרי, גם ללא אלוהים].
        ושוב מזל טוב להולדת הבן.

      2. לא חולק על הדברים, אם כי לא בטוח שהם מייצגים רק תפיסת עולם חילונית.
        לגופם של דברים, החזרת השליטה המלאה לידי האדם היא כמו מבוך, היא נותנת "שליטה" מלאה במצב, אבל כשזה יהיה כבד מידי, האדם יישאר עם כובד המשקל לבד.
        מעניין ללמוד איך תורות ודתות המזרח מנסחים את זה…

      3. בגלל זה אתה צריך להיות ניטשיאני או אקזיזטניאליסט המאמין בכוחך שלך להתמודד עם כל "כובד המשקל" ולקבל עליו אחריות שהופכת אותו אנושי לגמרי. זה בדיוק "האבסורד" שקאמי מדבר עליו או "מות האל" הניטשיאני, שאיננו מוות ממשי של אלוהים, כי אלוהים לא ממש ענין את ניטשה, תרבות ענינה אותו.

      4. נשמע קסוּם, לולי היינו מוגבלים ביכולת לקבל את האחריות ואת כובד המשקל, תחשוב על מפגש בלתי נשלט בין האדם לאיתני הטבע העוצמתיים, כמו ים סוחף, רוח סערה, וירוס סיני / אלמוני, וכן על החולשות האנושיות המוּבנוֹת כמו עוני או מחלה.
        במקרים אלו היכולת של ה״שולט״ להתמודד – אבודה מראש.

  2. מלבד התוכן בכתיבה שלך שהוא תמיד רואה ונוגע, יש בכתיבה שלך יופי שהוא בכתיבה עצמה, מלבד התוכן, מבחינה של כתיבת ספרות יפה או שירה. וזה גם מאיר את התוכן לא רק בראיה ובאמת שלו, אלא גם ביופי שלו, היופי של הדבר שעליו אתה כותב משתקף בכתיבה. בכתיבה אפשר להעביר אינפורמציה, הבנה, אבל אי אפשר להעביר יופי, אפשר לספר על יופי אבל לא לספר את היופי עצמו שיהיה נוכח. אבל יש סוד של כתיבה כאמנות שגורמת שהיופי של מה שכותבים עליו יהיה נוכח בעצמו במילים. זה מתת, לטעמי יש לך אותו.
    גם אצל רוב הכותבים יש קטעים יותר טובים ופחות טובים. אצלך זה פחות או יותר אחיד. זה בגלל שאתה מנסה יותר להקשיב ולראות מאשר לומר. וכשאתה מגיע לצלילות אתה כותב מה שאתה נוגע בו, רואה, את המפגש שלך, וזה תמיד חי ונוגע.

  3. התחברתי לרעיון של השבלונה, גם כשדיברת עליו בשבת.
    זה נכון שצריכים לזכור שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממה שנראה לנו במבט ראשון וככל שהמבט יותר רחב אני מבינה כמה הצמצום האנושי גדול.
    אבל אם יכולתי להוסיף הייתי אומרת שחופשי גם ברצון וחופשי גם בבחירה של מעשים.
    אני חושבת על התבוננות בעולם כמקום שהוא קיים ומוכן והתנאים החיצוניים של חיינו כנראה מונעים על ידי אינסוף פונקציות קודמות לפונקציות שלנו אבל כנראה גם מונעים מבחירות של מיליוני אנשים אחרים שכל אחד בחר בחירה קטנה ולא ידע כמה היא חשובה.
    לדעתי חשוב לשים את הדברים אחד מול השני, כי אם אני מרגישה שאני חופשיה רק ברצון, אז מה המשמעות של בחירה שלי, בין טוב או רע? ואולי אני בכלל לא יכולה לבחור כי נולדתי לתוך מציאות כל כך רעה שמטבע הדברים היקום בוחר בשבילי להיות כזאת.
    אני בוחרת לראות את זה אחרת ולומר שיש לי בחירה ככל שאני גדלה. והגדילה היא גם טיפונת בחירה שלי וגם הרבה נתונים שהם שלי כי קיבלתי אותם ולא כי בחרתי. אבל גם בהם הייתה בחירה האם להשתמש.
    לא יודעת המחשבות שלי הצליחו לעבור ברור לתוך מילים.
    נראה לי שלא כל כך אולי אני יכולה להוסיף משהו שאולי יסביר קצת יותר.
    אין לנו בחירה על המחשבות שלנו, הן רצות בתוך הראש שלנו בחופשיות, אין לנו בחירה על הבית שגדלנו בו, על איך שאנחנו נראים. אבל יש בחירה על המעשים שאנחנו עושים בתוך המציאות השבלונית הזאת.
    אם אני אסתכל על הקצה השלילי של הרצף, אז בעיני פשע הוא תוצאה של חוסר אמונה ביכולת שלי לבחור בין טוב לרע כי אני גם ככה אדם רע.
    ואם אני אלך על הקצה החיובי של הרצף, אז הוספת אור לעולם היא תוצאה של אמונה שיש לי יכולת להשפיע ולשנות ויש לי מה לתת.
    זה כמו אדווה שנוצרה מאבן שזרקתי למים. היד שלי בסך הכל לקחה אבן קיימת וזרקה אותה לתוך מים קיימים ובעקבות הפעולה הזו נותרו מעגלים בתוך המים, שזה תוצאה של חוק טבע שהיה קיים מבראשית. אבל היו כמה רגעים של בחירה אנושית בדרך.

    1. תודה על התגובה המפורטת.
      אני חושב שהבנתי לגמרי מה מטריד אותך:
      החסרתי בפוסט את חלק השליטה והבחירה החופשית שיש לאדם על מעשיו, ומתוך כך, האחריות שיש לו עליהם ועל חייו.
      והאמת שאני מתחבט בזה רבות, להבין איפה, אחרי כל עובדות החיים ״היבשות״, יש בחירה חופשית.
      ה״רצון״ הוא הדבר היחיד שמצאתי שהוא אולי חופשי.
      כל שינוי במעשים, או בדפוסי פעולה רגילים שלנו מילדות למשל, מתחיל מתוך רצון חופשי להיות טוב יותר.
      כל השאר (כלומר – פעולות היישום) ממשיך ברכבת אוטומטית.

      בכוונה הדגשתי את זה גם בפוסט, כי זה קצת עושה לי אישית סדר בצורה איך להסתכל על הדברים.
      זה כולל למשל לדעת לוותר לפעמים כשלא מגיעים לטופ, ולהסכים לסלוח סליחה פנימית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s