אשת יפת תואר, ועל אבא ואמא ברגע של טירוף

י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אלקיך בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ
יא וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה
יב וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ
יג וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה
יד וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ
(דברים כא פסוקים י-יד)

חייל חוזר מן הקרב, שיכור ניצחון, עטור תהילה, אויביו ניתנו בידו, ואחריו הוא מוביל את שבוייו.

אבל זה לא הכל, קרה שם עוד משהו, הוא ראה בשבי אשה יפה וחשק בה.

ככה סתם. ראה וחשק.

אך כנראה לא סתם, כי במקרה המיוחד הזה, כך מסתבר, איש לא מנסה ״להנדס מחדש״ את פרץ רגשותיו.

באותה תורה המלמדת תמיד מה להרגיש ומה לחשוב, אותה תורה החותכת חד וחלק "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" |, כעת העמדה שונה.
מבלי לבוא בטענות, ומבלי לדקור ולהכאיב עם השאלה אם נכון או לא המקום שהגיע אליו הלוחם הנרגש, העיסוק הוא בדבר אחד: להכניס את התפרצות הגעש הזו לתוך סדר. להצליח להביא אותה הביתה.
ובמקרה הצורך, גם ללמד איך לסיים את הקשר הזה מבלי להתעלל.

*

אולי גם רגעים של טירוף ואיבוד גבולות, רגעים בהם רוח סערה וים גועש עלולים להפוך ברגע את האדם לחית טרף, לאבד את סדר חייו ואת מוסריותו, גם אותם אפשר להכניס הביתה, גם להם יש אבא ואמא. כאלה, אוהבים. כאלה שלא נבהלים.

אני חושב לרגע, על הילד המטורף שבי, ורגע אחרי על האבא שהייתי רוצה לתת לילדי שלי.

6 תגובות בנושא “אשת יפת תואר, ועל אבא ואמא ברגע של טירוף

  1. יש לקרוא מחדש את הפסוקים שצטטת, כי בדבריך ישנה התעלמות מוחלטת מ – "והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה". בוא נעשה תרגיל סמנטי. מה מסמנת המילה "חפץ" – רצון. אבל רצון ב-מה? בדיוק בחפץ, בכלי. כלומר האשה היא חפץ! ממש מוסרי!
    הלאה – ושלחת לנפשה.. לאן בדיוק תלך שבויה, בטח לאחר שגילחה שערה וקצצה צפורניה? ומדוע פגמה כלכך במראה שלה [ ראה מנהג יהודים חרדים לגלח שיער האשה, שהרי קול באשה ערווה ].
    יפה שהוא נדרש לא להתענות לה, ולא למכור אותה בכסף. וואוווווווו אבל איך ידאג לה? למי יתן/ימסור אותה? התהפוך בלית ברירה בהיותה זרה ונמצאת בארץ בה הלשון אינה מוכרת ל- זונה? אמה? שפחה?
    כרגיל – החשוב הוא הגבר, עולמו, יצריו, האשה? עוד כלי שיש להפטר ממנו במינימום הסבת נזק לכלי.
    צר לי לא התרשמתי מהתיאור הדרמטי שהבאת.

    1. אכן, נושא רגיש וטעון ביותר.
      אין לי תשובה טובה מה תעשה השבויה בארץ ניכר, ולא מה תעשנה חברותיה אשר נשבּוּ עמה.
      אבל שים לב, בדברי לא באתי להסביר את מוסריות החייל וגם לא את מוסריות התורה. אלו דברים הדורשים בעיני ליבון ודיוק נקי ובלתי מוּטה.

      בדברי בפוסט, באתי להאיר את המסגרת שהמחוקק נתן גם לרגע של חולשה.

      1. ברור שאין תשובה לכך. בטח כיום, ברבע הראשון של המאה ה- 21. המחוקק לטעמי לא נתן שום מסגרת ל"רגע של חולשה", כי אם יש חפץ בה, הוא לא חייב לנתנה לאף אחד בחינם!! זה פשוט חוק יבש המסדיר ענייני רכוש חי, זה הכל.

      2. רגע של חולשה. הצלב: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".
        ואם היה רק ״רכוש חי״ מדוע לא למכור אותה בכסף ?
        לדידי הכתוב עונה: ״לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ״. התעללת, וזה הזמן לעצור.

  2. שוב, שים לב – מוקד הענין הוא הגבר, לא האשה. הוא לא יתעלל בה כדי לשמור על "מוסריתו" לא בגלל שהיא סובייקט שראוי לכבוד בסיסי כאדם.
    נכון, ובזה תהיה צודק – באותה תקופה, עצם התפיסה שלשפחה/אמה יש רגשות, שהיא סובלת או תסבול היא בהחלט חידוש שראוי להדגשה. לצערי, ברשומה שלך, בעקבות הפסוקים שאתה מצטט, הגבר הוא הענין. מצב האשה הוא "תוצר לוואי" לרצוחנו של הגבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s