'איכות חיים' בפילוסופיה של קהלת

איכות חיים.

מה צריך עוד בעולם הזה.

אבל איך משיגים איכות חיים, האם ניתן בכלל 'לשים עליה יד' ?!

אז למי שתהה והספיק אולי גם להתאכזב, ספר קהלת כנראה נכתב בשבילו.

*

ספר קהלת ברובו עשוי להיראות ספר הדיכאון, הוא מתאר את העולם הזה מנקודת ראותו של מלך חכם ועשיר אשר ניסה הכל כדי לשפר את איכות חייו. הוא קנה חכמה, קנה עושר, לפעמים גם השתטה.
מסקנתו היא אחת: זה לא עובד.

והנה ציטוט מאימרותיו הנוקבות:

הַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן ״

כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ ״

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף ״

לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר.. כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם ״

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ ״

לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם ״

את הכל הוא מסכם במילה:

הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל ״

דיכאון מושלם.

*

אבל ישנה נקודת אור אחת השזורה בכל הספר, היא נראית כך:

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ ״

*

המוח של היום חושב בצורה של אגירה. לחסוך לדירה. לחסוך לרכב. לחסוך לטיול לחו״ל. לשמור כסף לחתונות של הילדים.

בשם ה'ביטוח' אנו מאבדים כסף כל יום כדי לבטח את המחר: ביטוח בריאות. ביטוח חיים. ביטוח רכב. ביטוח דירה. ביטוח רכוש. וכו׳ וכו׳.

הרגע הנוכחי הוא לא הרגע הרצוי, הוא רק תחנת מעבר עבור מחר טוב יותר.

אנו ממתינים עד בלי די להיות, חכמים יותר, עשירים יותר, יפים יותר.

ממתינים וממתינים והרגעים מתים ומתים.

בא החכם ומלמד: תפסיק לחכות למחר. האושר לא נמצא שם.

רד מהרעיון של צבירת הישגים: "כשיהיה לי זה וזה / כשאהיה כך וכך – אז אהיה מאושר".

הפוטנציאל לאושר נמצא במקום אחר לגמרי: בָּרגע הזה. בָּלאכול ולשתות ולשמוח.

לאכול ולשתות ?! נשמע פרימיטיבי למדי.
מה עם החלום על ה BMW ?

לאכול ולשתות ולשמוח זה לחיות את הרגע. להפוך את הרגע הנתון לנוצץ. כל רגע מכל סוג.
אם זה לשמוח ולהתפנק בארוחת הערב הפשוטה, להשקיע בדירה השכורה, וכן, גם לקנות רכב נהדר אם יש לך אמצעים וזה משמח אותך.

הצלחת לשמוח בָּרֶגַע, תפסת אותו, חיית אותו ?
משהו בטוח יש לך ביד.

לתגובות

קהלת ג יב

8 תגובות בנושא “'איכות חיים' בפילוסופיה של קהלת

  1. כל כך שמחה שכתבת על קהלת, זה אחד הטקסטים האהובים עליי. פעמים רבות אני מהרהרת על השאלות שהוא מציף, ומוצאת נחמה ב"תשובה" שלו. אין משמעות לחיים מלבד להיות חי, קיים, שמח. אנחנו רצים ורצים כאילו יש משהו חשוב יותר שאנחנו חייבים להשיג, אבל המשמעות האמתית היא כל כך ברורה ופשוטה.

  2. שוב שנינו מתאחדים בתפיסת העולם שלנו, שחומר אינו בדיוק "ספק שמחה". ודוק, לא אושר. אני שונא את המילה אשר. גם בגלל קרבתה למילה עשר, וגם בגלל שמקורה, לטעמי, באידיאולוגיה הנוצרית של עולם נגאל, וכן בתפיסות קפיטליסטיות מבוססות כלכלת צרכנים, בה ה"אושר" נמדד ב- BMW, כפי שכתבת באירוניה מלאה וצודקת.
    שמחה היא מצב נפשי של התעלות, של "יציאה מהגוף" בריקוד, בחיוך של ילד, במגע של יד אוהבת. לא צריך שום "חפץ" על מנת לשמוח. הדבר היחיד שיפריד, בינינו כרגיל, הוא האמונה שלך באלוהים.
    אני מאמין בסולם הצרכים של מסלאו, ההומניסט, שקצה הפרמידה היא "סיפוק, אושר, שמחה, ריחוף" . בניגוד לכמה פרשנים גרועים, הפרמידה דינאמית לגמרי. אין מצב קבוע, ואין "עלייה במעלות הפרמידה" – בכך יש תפיסה עמוקה מאד, שאתה יכל להיות רעב, אבל לא מנוע מ"שמחה".

    1. מענין, ספר קהלת ממעט להזכיר באופן ישיר תורה, מצוות, אלוקים.
      התובנה הראשית והמאירה של קהלת – השמחה, אינה מופיעה בספר זה בקשר ישיר לא עם תורה, לא עם אמונה ולא עם קיום מצוות.

      זה (ולא רק זה) מביא אותי למחשבה כי גם האדם הדתי ביותר עשוי מקומה בסיסית חילונית, והיא הקומה שבקצה הפירמידה של מסלאו. ואכן, כמו שכתבת, נראה לי גם כי קהלת פעיל בעיקר שם. להעמיד ולייצב קומה בסיסית לאדם.

      דת, תורה ואלוקים הם הצעה לקומה נוספת בפירמידת האדם. בהיותם מענה לשאלות בלתי פתורות שאינן מקבלות מענה בקצה הפירמידה של מסלאו.
      למשל מוסריות, מה היא מוסריות ? מה שעבור האחד הוא מוסרי בהחלט, עבור השני יכול להיות רצח או שחיתות.
      או למשל קבלת עובדות, איזה עובדות עלינו לקבל, האם כל עובדה, איפה הגבול בין לקבל עובדות לבין לצאת ׳פראייר׳.
      ו׳מימוש עצמי׳ בכלל, מה הוא ? מה נקרא להיות טוב, מה נקרא לעשות טוב ? מי זה האני הזה, לשם מה הוא קיים.
      לשם כך אנו זקוקים ליישר קו עם מישהו, עם משהו, לקבל איזה קנה מידה ולהיצמד אליו, התורה נותנת הצעה לקומה זו.

      1. אכן, מהו אותו מימוש עצמי? שאלת השאלות.
        לטעמי "שמחה" ו"ריחוף" הן התשובות המלאות היחידות ל-מימוש עצמי.

      2. אפרופו שמחה וריחוף,
        אני עומד כעת ליד יהודים רוקדים ב״הקפות שניות״, וכמו כל שנה ביום ״שמחת תורה״, אני מנסה לפצח, מה החומר שמניע להם את הרגלים שעות על גבי שעות, ומה מחזיר אותם להקפות שניות – התנדבות מוחלטת ביחס ל״חובות״ הכתובות.
        האם הם שמחים באמת או רק ״כי צריך״, ואם זה באמת אז מה היא האמת הזו.
        האם ספר התורה שבידיהם הוא שיקוי הפלא שמרקיד אותם ככה ?
        מה שבטוח, ואנחנו מסכימים, זה שהם נוגעים בדבר הנכון.

    2. וכדרכם של שוחרי השלום והצדק, אצתי ועניתי על המפריד בינינו.
      אך איזה טעם יש לזה לולי המחבר בינינו:
      ״שמחה היא מצב נפשי של התעלות, של "יציאה מהגוף" בריקוד, בחיוך של ילד, במגע של יד אוהבת. לא צריך שום "חפץ" על מנת לשמוח״.
      קסם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s