דם על הידיים ו'הנני' בעקידת יצחק

תיכף זה קורה.

אבא אברהם יירד מן ההר עם דם על הידיים.

יצחק איננו. נשאר ממנו רק מעט אפר קר ודומם.

אמא שרה, כנראה אינה בסוד העניינים.
מסכימה או לא מסכימה, זה כלל לא נכנס לשיקול.

ויצחק עצמו, מה קרה איתו שם ? האם הוא בכה צעק או התנגד ?

*

האם זה הוא הנוזף באבימלך על "רק אין יראת אלוקים והרגוני" ?
האם לא גרוע יותר להרוג בשם יראת האלוקים ?

ואנשי סדום אשר לא זכו בסוף לחנינה – האם ברשימת עוונותיהם היה בכלל רצח ?!

וזעקת "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", התהיה לה אי פעם תשובה ?

והבטחת "כי ביצחק יקרא לך זרע" ?!
וההבטחה להתברך בכל ולהינצל מכל שונא ?!
והדיבורים היפים במעמד ברית המילה ?!
וההבטחות על ירושת הארץ ?!

כלום. התאבדות.
אין אמונות. אין הבטחות. אין צדק. אין יושר.

נראה כי חסר רק כדור בראש כדי להיקבר סופית יחד עם כל מפעל החיים המזעזע הזה.

*

ובאם בכל זאת יבחר האיש הזקן לרדת מן ההר, האם יישאר לו משהו ביד ?

נראה כי יישאר לו ה'הנני'.

אותו 'הנני' אשר היה לו מעולם:

הנני לעזוב את בית אבי ומולדתי בדרך לארץ כנען.
הנני לוותר על ארץ כנען כדי לרדת למצרים.
הנני להילחם ולהציל את לוט מיד שוביו, את לוט שבחר להתגורר דווקא בסדום.
הנני לרוץ אל האורחים כחום היום ולהאיץ בכל אנשי הבית כדי לארח אותם כראוי.
הנני להקשיב שוב ושוב להבטחה המתמהמהת של בן עתידי.
הנני להגן על סדום עיר הרשע, להתפתל ולדרוש צדק דווקא מאלהי הצדק.
הנני כדי לקיים שוב ושוב משא ומתן עם אבימלך התם, זה שתחת חסותו נחטפת ממני האשה, נגזלת הבאר, והוא עדיין בוחר שלא לדעת.
הנני לוותר ולשלוח את ישמעאל הבן לצמיתות, כי זה נכון לשמוע בקול שרה.

הנני קיים, בקשב ובהיענות.
הנני להעז ולדעת מה קורה סביבי.
הנני להישאר נוכח, מבלי להסתיר, להדחיק או לברוח.
הנני בכל חזית שתהיה. מול אדם ומול אלוקים. לא כדי להשיג משהו. לא כדי להיות מישהו.
פשוט כדי להיות.

אז כן,
הנני לקבל בן, והנני להחזיר אותו אם זה מה שנכון.

אולי עם 'הנני' כזה אפשר 'להמשיך את החיים' ולרדת מן ההר.

*

תודה רבה לאריה מאיר על חידוד הדברים בצוותא.

לתגובות

עוד על עקידת יצחק:

הויתור בעקידת יצחק
האיש נראה מאוהב

17 תגובות בנושא “דם על הידיים ו'הנני' בעקידת יצחק

    1. כן. אוהב אותו גם.
      לפעמים 'הנני' נראה תלוש משימוש קונקרטי. אולי בגלל שמצב של נכונות עם נוכחות מלאה, עדיין קצת רחוק מאיתנו.

  1. האם אטעה אם אחשוב שתגובתי האחרונה בשיחה הקודמת לגבי האלוהות המסוימת שאני רואה הולידה את הדיון האקזיזטנציאליסטי הזה?
    אינני יודע אם קראת את סולובייצ'יק באחד המאמרים [אולי דרשה.. לא יודע איך לכנות זאת ] "קול דודי דופק" בו הוא מסביר את מושג "הנני" המתקיים רק מול נוכחות האל, ככל הנראה..
    מכיוון שכבר אני מבין שיש ביני לבינך תאום מופלא בהבנת המציאות, למעט אותו פער אמוני, לא אחזור על דבריי. קראתי והתרשמתי מאוד. הדיון שהעלית והרעיונות שבו מרגשים מאוד, אם כי אני לא הייתי מוכן להקריב את הבן שלי לצורך מימוש ה"הנני" שלי.

    1. דבריך שם עומדים כל העת לנגד עיני, וזו גם הסיבה שלא עניתי, קיוויתי כי הזמן והדיונים בינינו יעשו זאת טוב יותר.
      אבל הדברים שכאן מתבשלים בי זמן רב גם ללא קשר.
      לא הבנתי למה קבעת את הדיון כאן כאקזיסטנציאליסטי, האם בגלל המאמר של ר׳ סולובייצ׳יק ? (שאינני מכיר, אגב)
      בכל אופן, בעיני, נוכחות של 'הנני' אינה קשורה כלל לנוכחות אל, היא מתארת מצב פנימי בתוכנו. מצב של קשב ושל היענות למציאות.
      אתה מכיר את זה שאתה באמצע לעשות משהו וחייב חייב לסיים, אבל בדיוק צריכים אותך (למשל אשתך) במקום אחר. ואז השאלה הפנימית היא האם לעצור, או לעשות מה שבא – שזה כמובן לסיים.
      אז 'הנני' מתאר בעיני את השקיפות המלאה נוכח המציאות, לחתוך את כח האינרציה שדוחף אותך להמשיך (לפעמים באלימות) באותו מסלול בו היית, לטובת להיות צינור משוחרר שמזרים אנרגיות באופן יעיל.
      מסכים ל״תיאום המופלא בינינו״.

      1. הגדרתי את הדיון ככזה כי הוא עוסק בשאלת השאלות שעוסקת בהן הפילוסופיה הזו, בין שתי מלחמות העולם ואחר כך דינמית לפחות עד הפוסטמודרניזם בשנות ה- 80 המאוחרות.
        סוגית ה- "הנני" היא סוגיה קריטית באקזיזטנציאליזם, אם אין "הנני" אז גם אין קיום עצמאי, חופשי מהסביבה, ממגבלות ה- DNA וכל דבר אחר.
        התשובה שלך היא הגדרה כמעט מדויקת של האקזיזנטציאליזם.:
        "אז 'הנני' מתאר בעיני את השקיפות המלאה נוכח המציאות, לחתוך את כח האינרציה שדוחף אותך להמשיך (לפעמים באלימות) באותו מסלול בו היית, לטובת להיות צינור משוחרר שמזרים אנרגיות באופן יעיל." – אני יודע שלא קראת את קאמי, אבל זהו ההסבר המהותי שלו ל"אבסורד", ה"לפעמים באלימות" ולעמוד מול מציאות שהיא "אדישה לגמרי" אליך.
        תודה על התשובה.

      2. אכן לא קראתי את קאמי. (למרות שאינספור פעמים באתי לעשות זאת)
        אבל אם כבר, אפשר יותר הסבר ל:
        אבל זהו ההסבר המהותי שלו ל"אבסורד", ה"לפעמים באלימות" ולעמוד מול מציאות שהיא "אדישה לגמרי" אליך.

      3. בהחלט – קאמי טוען שכל חיינו מקבלים משמעות באמצעות שרשראות של הסברים, מטאפורות וכו' – כל התרבות האנושית היא מעין הכחשה של העדר משמעות לחיים. אחת הדוגמות שאני אוהב שהוא נותן זה: ישנה הלוויה ויורד גשם – מייד הכל מסבירים – השמים בוכים עליו. או דוגמה שהוא לא הכיר, אבל שנינו מכירים "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" של ביאליק על פרעות קישינב 1904. דוגמה נוספת היא סיפור סיזיפוס שקיבל עונש לדחוף סלע למעלה ההר, וברגע שהסלע הגיע למעלה הוא מתגלגל. מבחינתו זו מציאות חסרת פשר ואנחנו כבני אדם עסוקים כל הזמן במתן הסברים, פשר. הוא מציע להתבונן במציאות ולהבין שהיא "אדישה" לנו [ השמים לא כחולים בשבילנו, חיות השדה לא נבראו למעננו וכו. רק בהבנה הזו, של העדר כל משמעות [ כמו סיזיפוס שחייו נטולי משמעות לגמרי] תיוולד משמעות לחיים. לזה הוא קורא "אבסורד" מציאות "אבסורד". אותו הנני שמגיע כפי שכתבת מתוך הקרע הזה שמותיר אותך במצב נטול פשר כמעט לגמרי, או הדימוי של סולובייצ'יק – אשה בלילה "מתה מעייפות" לאחר לידה. התינוק בוכה והיא מרגישה שחייה אבדו את משמעותם, היא בודדה לגמרי, בדידות הכי הכי אפשרית שיש, ואז מתוך הבדידות הזו היא שומעת את קול אלוהים, זה ה"הנני" שלה או של האל. זו החוויה הדתית העמוקה לדידו שלדידי מקבילה לחווית היעדר משמעות לגמרי, והחובה להתחיל ליצור את המשעות האמיתית שלך. אגב, קאמי לא היה נגד האמונה, אגב. הוא היה נגד אלו שחיים שגרת דת מבלי להרהר ולו פעם אחת על ה"מעבר".

      4. במחשבה נוספת, תראה כמה דק הקו המבדיל בין להאמין שיש משמעות, ולתת כוונה לכל דבר, לבין החוויה שאין משמעות לכלום וראיית המציאות כאדישה לגמרי.
        זהו קו דק, אבל הוא למעשה בעובי של הנוכחות שלך שם.

        האדישות והתוכן יחד משתקפים לי לפעמים מהפסוקים האלו:
        ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע״
        ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״
        כלומר הכל פה. זו מערכת חוקים דוממת ועובדת. תתאים את עצמך.

      5. ולכן, אין זה פלא מבחינתי שנפשי דובקת בנפשך ואני רואה אצלך הדהוד חזק ועמוק של מחשבות רבות "בלב אישי" הוא אני.

    2. לגבי ״אם כי אני לא הייתי מוכן להקריב את הבן שלי לצורך מימוש ה"הנני" שלי״ זו באמת שאלה ממש קשה בעיני.
      בתחילה כתבתי בפוסט ואז הסרתי את השאלה הבאה:
      ״האם גם את לוט אברהם היה שוחט ? האם ילדים הם נכס או אובייקט לקיום מצוות ?״
      האמת הפוסט הזה לא ממש עונה על השאלה, לכן הסרתי אותה.
      אין לי תשובה טובה. רק אומר כי בפרשה יש שיח שלם ובלתי מצוי כלל בין יצחק לאברהם המתחיל כך:
      ״וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי״, יש כאן נוכחות מלאה של אבא מול בן. וגם 'הנני', אגב. (תודה לaryemeir@ שהעמיד אותי על הדיוקים האלו)
      אולי זה אומר שיצחק לא נלקח כאובייקט. נראה יותר שהוא הלך כשותף מלא.
      אולי זו הסיומת של ״וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו״.

      1. סוגיה קשה היא סוגית יצחק במיתוס היהודי-הישראלי. אין לי ספק שאתה מכיר את כל הטיעונים הרואים בחיילי צה"ל "יצחקים" של דור האבות, השיר של גורי "ירושה" – סיום השיר –

        יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
        הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
        רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.

        אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
        הֵם נוֹלָדִים
        וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

        מגישות אלה קורה שאנחנו הופכים מ-יצחקים ל- אברהמים וילדינו הופכים ל- יצחקים וחוזר חלילה..

      2. אני חושב שלא אטעה אם אומר כי סוגיית חיילי צה״ל כבר פחות רלוונטית, אם ילד ה 2020 זקוק נואשות למשהו מההורה האברהמי שלו, זה שפשוט ירים את העין לרגע אחד ארוך מהמסך ויגיד ״הִנֶּנִּי בְנִי״ עם קשב עמוק.
        הלא כן ?
        אבל אולי סטיתי מהנושא..

      3. לא סטית.. אני לא בטוח שזה המצב באמת, הלוואי ונגיע למצב כפי שאתה מתאר. אבל גרמת לי לחייך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s