כִּמְעַט. ואוּפְּס. שָׁכַב.

אבימלך מלך גרר מופיע בתורה גם בחיי אברהם וגם בחיי יצחק.
אופי האינטראקציה בינו לבינם נראה חוזר על עצמו.

בשני המופעים ישנם עניינים בלתי פתורים בין אבימלך ונשים יפות עוברות אורח.
בשניהם מאבקים על משאבי מים, כולל גזלות או נזקים של בארות מצד אנשי אבימלך.
ובשניהם פונה אבימלך ושר צבאו בבקשה לכריתת ברית.

דבר נוסף החוזר על עצמו הוא התום של אבימלך וחוסר הידיעה המלווה את מעשיו.

תהיתי, מה לי ולסיפורי אבימלך. מדוע חשוב לי לדעת את כל זה.

(אגב, כדי לעקוב בקלות, ליקטתי את המקראות הנוגעות לאבימלך לפוסט אחד)

*

מחשבה רבה הושקעה כדי למצוא אישה ליצחק.
עבד אברהם נדד הרחק עד הבאר, שם עשה לעצמו סימנים בלתי מתפשרים כדי לברור את האחת המיוחדת.
רק כאשר זו הופיעה ומבלי שהתבקשה, מיהרה, שאבה והשקתה את עשרת גמליו הבאים מן הדרך, פנה העבד לְבַקְשָׁהּ לבן אדונו.
לאחר שהסכימה משפחתה והסכימה גם היא, הצטרפה אליו בדרך חזרה אל בית אדונו.

גם בגרר מבקשים נשים, אך שם העניינים מתנהלים קצת אחרת.
כאשר נקלעת אישה אל גרר, אמנם שואלים ובודקים אחריה,
אך לא, השאלה אינה האם היא גומלת חסד, גם לא אודות בית אביה, בגרר גם לא מבקשים את ידה.
בגרר כן יבדקו כמה טובה האישה למראה, והאם יש לה בן זוג חי. ומכאן ועד לקיחתה, קצרה הדרך.
מסיבה זו או אחרת, בני זוג הנקלעים עם נשותיהם לגרר, חוששים לחייהם.

אבימלך מלך גרר הוא דווקא תמים וצדיק. כך הוא מעיד על עצמו.
לילה אחד בעבר, הוא אף זכה לשמוע בעצמו את גערת האלוקים וכן לענות עליה.
אבימלך זה, חלילה וחס, לא יגע בנשים לא לו. חלילה, גם לא יגזול דבר שאינו שלו.
הוא חושש מן החטא בין חטא שלו, ובין חטא של ממלכתו.

אבל למרבה הפלא, אל ביתו ועד חדר משכבו של אבימלך, מובאות הנשים עוברות האורח.
וכמו כן, בביתו עלולים להימצא גם מים מבארות אשר גזלו עבדיו.
הכל כמובן ללא ידיעתו.

*

נראה כי אבימלך מייצג מצב של "קשב מטושטש" למציאות.
במצב כזה, אפשר להיות ביד אחת תם צדיק וירא אלוקים, וביד השניה לתת חסות וגם ליהנות מציד נשים וגזלת משאבים.

אולי זו הסיבה שאנו, אלפי שנים אחרי, עוד מכירים את שמו של אבימלך.
האיש מהווה אבן דרך חשובה בהבנת התפתחות המוסר האנושי.
חשובה ההבנה כי קטבים אלו בנפש האדם, ללא זיקוק יתר, יכולים לחיות ביחד. באותו אדם. בעת ובעונה אחת.

*

כאשר נוזף אבימלך ביצחק על שהעז להסתיר את עובדת היותו בן הזוג של רבקה,
נראה כי הוא מסכם את משנתו במשפט אחד:

״מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם״

הוא אבימלך, זה המשקיף אל צנעת הפרט כדי לדלות מידע על אישה הנוגעת לליבו,
זה שכבר לקח בעבר את שרה האֵם וכמעט שילם על כך בחייו,
הוא, בשם יראת החטא, נוזף בבן זוגה אשר הסתיר זהותו רק מפני שחשש לעורו.
ומדוע נוזף בו ?
כי בעקבות שהסתיר את זהותו, עלול היה אחד העם, ביום בהיר וללא התראה מוקדמת, לקחתה.
ומבלי משים, מבלי דעת, וגם מבלי לשאול, היה מוצא את עצמו שוכב עמה.

ככה פתאום, כִּמְעַט ואוּפְּס שָׁכַב.

אוי. זה באמת נורא.

לתגובות

18 תגובות בנושא “כִּמְעַט. ואוּפְּס. שָׁכַב.

  1. בחז"ל כתוב שהסטרא אחרא הוא מציאות שלמה, שהיא כמו הקדושה, רק בתמונת ראי, כקוף בפני אדם.
    השכר ועונש שבתורה עיקרו לא מוסרי אלא כמו שאם אכלת משהו לא טוב יש הקאה, ואם אכלת משהו בריא אתה מרגיש יותר חזק. בלי ההקאה לא היית יודע שהמזון מקולקל ושהזקת לחיות שלך באכילה. היית נשאר עם חסרון של בריאות, של חיות, בלי לדעת שיש בעיה וחסרון, ומה הבעיה.
    כשמשהו בתוכי לא פתור, חסום, מעוקם, משהו במציאות חיים החיצונית נעשה בעייתי. כמו כשמשהו בחיוניות הפנימית של הגוף נפגע יש ביטוי חיצוני של הקאה.
    זה כלי לתיקון. החיצוניות הפגומה, היא שיקוף כמו בראי של בעיה פנימית, היא כלי לתיקון הבעיה הפנימית, וזה אחר כך גם מתקן את החיצוניות.

    אצל אברהם היה משהו לא ברור בזוגיות. אם אתה אומר שהיא אשתך, אולי זה ירתיע, ואם לא אז אברהם יצטרך להלחם כדי להגן עליה. אם הוא אומר אחותי, הוא מפקיר אותה להם.

    גם לגבי השאלה מי עכשיו אדוני הארץ, של מי מי-הבארות, זה לא פתור. קניין כספי הוא לא באמת פתרון, כי שאלת הבעלות היא יותר עמוקה משאלת בעלות על נדל"ן. לאברהם הובטחה הארץ, אבל זה עוד לא יצא לפועל.
    הבעיות הפנימיות משתקפות בכך ששרה אצל אבימלך ושעבדי אבימלך סותמים בארות.

    כל אחד מאיתנו הוא גם סטרא דקדושה וגם סטרא אחרא.
    אם אני בוחר וחי באופן אותנטי, מתוך עצמי, אני הסטרא דקדושה לגבי זה, והאחרים משקפים ומהדהדים את הטעויות שלי, הפספוסים, ההחטאות, החטאים. הם כמו הקוף שלי, הראי שלי. הכלי לתיקון שלי.
    יש מישור שבו אני לא חי ובוחר מתוך עצמי, אלא אני מופעל על ידי אחרים. חי כתגובה להם. שם אני הראי שלהם, אני הקוף והסטרא אחרא שלהם. ושם אני מטושטש וקורה לי "כמעט. ואופס. שכב", כי שם לא אני מנהל את מה שקורה, רק נגרר.

    1. אני ממש אוהב את צורת החשיבה של שיקוף.
      חוסר דיוק פנימי שלי, זה גם מה שישתקף אלי גם מסביבי.

      מתבונן שוב במה שכתבת וזה כל כך יפה.
      אגב, לקח לי כמה קריאות כדי לרדת לעומק הדבר כי בעצם אני עצמי יכול להיות בשתי הצדדים של המגרש. אני יכול לשחק את האברהם מול אבימלך אחד, ובאותו זמן ממש לשחק את האבימלך מול אברהם אחר.
      וכי יש את המוביל – אברהם, ויש ואת הנגרר – אבימלך (כמה מתאימה המילה ״גרר״), אבל בעת ובעונה אחת, אברהם מביא את הבלתי פתור שלו, ובזה הוא בעצם נגרר, ושם אבימלך אוזר חלציו לשקף לו זאת, ובזה -אמנם ממקומו הנמוך – הוא הגורר.

      תגיד לי אם אני חורג מכוונתך. אבל זה מתנסח אצלי כעת ככה:
      2 הצדדים שכינית ״סיטרא״, בכל מערכת יחסים או חיכוך שיתקיים ביניהם, יאפשרו את ״המושכות״ לאחד מהם.
      בעת בהירות וקשב מוחלט יחזיק אותם בעל הקשב, ואז זה שמולו נגרר אחריו. נגרר בשקט. אולי גם מקבל הזדמנות, לראות, להקשיב, לתקן.
      רגע של חולשה אצל בעל הקשב, הוא גם רגע של שחרור המושכות מצידו, ואז הצד השני אוטומטי מקבל ומוביל. וכאן כמו שכתבת, הוא יוביל וישקף.

      לגבי מה שכתבת על אברהם והחלק שלא היה פתור אצלו בזוגיות – חיברתי והעברתי את שרשור השיחה כתגובה אחת בהמשך.
      בתוך השיחה שם גם תגובה של @אריק על נושא ה״סיטרא אחרא״.

    2. אפילו אני, שלא מגיע למדרגת גרגר האבק בעולם שחי בו אברהם, ופחדן גדול עד מאוד, אם היו מאיימים עלי שאם לא אמסור להם את אשתי יהרגו אותי, לא הייתי יכול להביט בעיניה ולשלוח אותה אליהם. להתנתק מהשאלה באיזה מחיר אני מציל את עצמי. מה יקרה לה?

    3. הפרשנות הזאת כי אברהם לקח את שרה ה״חפץ״ ומסר אותו כדי להגן על חייו, היא אפשרית.
      אבל הרשו לי להציע פרשנות אחרת: אברהם ביקש משרה, כיוון שטובת הזוגיות שלהם היא שאברהם ישאר חי, תקח שרה את הסיכון לבקר בבית המצרי, ולא אברהם את הסיכון למות.

      1. שאלה מרתקת- האם אברהם היה פועל כשרה למען שרה? האם אתה מעלה בדעתך, ואני כאן בעקבות ניר, הסכמה דומה עם בת זוגך? אפילו בת זוגי, שאינה רואה כמוני בנאמנות מינית חובה, לא היתה מסכימה ובצדק רב.

      2. כלומר, היא הייתה מעדיפה לקבל אותך בארון ולעבור לסטטוס אלמנה ?

        אבל אולי אשאל מדויק יותר, אם הסיכון היה על האישה עצמה, או לאבד את החיים, או לסבול התעללות מינית, בתקווה, זמנית, האם אדם בנפש בריאה היה בוחר למות ? (אני מדגיש בריא בנפשו, כי שריטה לכל החיים אולי לא באמת שווה את זה)

        בהנחה שאתה מסכים שהייתה מעדיפה לחיות, האם מופקע כי בני זוג כמקשה אחת יגיעו לאותה החלטה ?

      3. כלומר, זוגתך הייתה מעדיפה לקבל אותך חלילה בארון ולעבור לסטטוס אלמנה ? אני לא בטוח..

        אבל אולי אשאל מדויק יותר, אם הסיכון היה על האישה עצמה, או לאבד את החיים, או לסבול התעללות, בתקווה, זמנית, האם אדם בנפש בריאה היה בוחר למות ? (אני מדגיש בריא בנפשו, כי שריטה לכל החיים אולי לא שווה את זה)

        בהנחה שאתה מסכים שהייתה מעדיפה לחיות, האם מופקע כי בני זוג כמקשה אחת יגיעו לאותה החלטה ?

  2. התיאור שלך העלה בי חיוכים וצחקוקים רבים. ה-התממות של הצדיק והתם, היא בדיוק כמו ההצטדקות בסוף הקטע שלך:
    ככה פתאום, כִּמְעַט ואוּפְּס שָׁכַב.

    אוי. זה באמת נורא.
    אינני פוליטי עכשווי, אבל אבימלך מזכיר מנהיגים רבים ובכלל אנשים רבים שבכלל לא ידעו. [ כמו משמידי היהודים, שבכלל "לא ידעו", האפיפיור של תקופת המלחמה – בכלל לא ידע ], אם שילדיה מוטרדים על ידי אבי המשפחה והיא בכלל לא יודעת.
    אבל התיאור שלך הוא מלאכת מחשבת של כתיבה אירונית חדה.
    שאפו!!

    1. תודה 🙂

      האמת מתחת לאירוניה, אני בודק ומתעניין האם השרידים האבולוציוניים של התפתחות המוסר, עוד עלולים להיות מצויים גם בנו, בתוכינו.
      בידיעות סלקטיביות למיניהם.
      בבחירה להיות ב׳יְפוּת נפש׳ לפעמים.
      בציד נשים מעודן של קריצות עין. וכו׳ וכו׳.
      את זה לא כתבתי, אבל אלו מחשבות ההמשך..
      גם, תקוותי העמוקה הייתה כי הדברים ידברו את עצמם מבין המילים והשורות.

  3. מעתיק תגובה שקיבלתי:

    המגיב:
    לא אהבתי בכלל את הניסוח!
    קודם כל זה לא וודאי שהאבימלך שהיה בסיפור עם אברהם זה אותו אבימלך כאן
    חוץ מזה אני לא מבין איזה פסול מצאת בו? אדרבה אני דווקא חושב שמהסיפור הזה אפשר לזכות אותו לכף זכות גדולה וגם אפשר מכאן ללמוד המון על דמותו המעניינת והדיי לוטה בערפל.
    נדמה לי שיש פרש"י שמעיד שהוא היה אדם מאוד מאוד צדיק
    הנקודה שלי היא שאסור למהר לכתוב דברים כאלה על אנשים מהתנ"ך מדובר באנשים גדולים
    אסור ללמוד תנ"ך בגובה העיניים..

    אני:
    היכן נראה ברש"י כי הוא היה צדיק ?
    – לכאורה להיפך, רש"י אומר: "ניקיון כפיים אין כאן".
    – גם הניסוח "אם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך" זה ניסוח שלא מתאים לאדם צדיק.
    – וגם ההכאה המידית בעד כל רחם לבית אבימלך מוכיחה לכאורה שאין מדובר בצדיק תמים.
    – וכן ההשקפה מבעד לחלון על יצחק ורבקה. אינה מתאימה לאדם צדיק.
    – ובכלל להיות מלך למקום שאין בו יראת אלוקים, אנשים רוצחים וגוזלים תחתיך ואתה אינך יודע.
    – "והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים" – ברור מאברהם כי זה נזקף לאשמתו של אבימלך.
    – עיין היטב בתשובה המפולפלת ״לא ידעתי מי עשה.. וגם אתה לא הגדת לי וגם אני לא שמעתי״ לכאורה מרוב שלא ולא, יש משהוא שכן. מצא את הנעלם.

    המגיב:
    לגבי ההשקפה מבעד לחלון, מוזר שרק זה מתמיה אותך.
    אני חושב שהנושא הזה ספציפית הוא מאוד עמוק ואני לא אתפלא אם מאחד הפסוקים האלה שלא קיים בהם רובד פשט
    ולגבי היותו מלך במקום שאין בו יראת אלוקים.
    על אחת כמה וכמה זה מדגיש את הנקודה שלי
    להיות צדיק במקום הזה (ועוד במשרה של מלך) שביכולתו לעשות ככל העולה על ליבו זה רק מחזק את הטענה שלי
    עכ"פ אנסה בל"נ למצוא את הרש"י
    להבא ממליץ לך להשתדל לשמור אש קטנה שמדובר באנשים כאלה, אלא אם כן מדובר באנשים שחז"ל סיווגו אותם כרשעים.
    אבל לגבי אותם דמויות שרק נידמות לך לא טוב, שב ועל תעשה עדיף.
    מצאתי:
    בראשית כא ח
    "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק"
    רש"י : "משתה גדול" – שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך"

    אני:
    גדול הדור אולי הכוונה חשוב הדור
    כמו להבדיל להזמין את נתניהו יחד עם עוד רבנים להקפות שניות או יום ירושלים

    1. אוי אתה איש חכם כלכך:
      "אני:
      גדול הדור אולי הכוונה חשוב הדור
      כמו להבדיל להזמין את נתניהו יחד עם עוד רבנים להקפות שניות או יום ירושלים"

  4. שערי תשובה ג יז:
    "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל) ובחרת בחיים. ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו) ודברת בם. ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח) והלכת בדרכיו. ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח) וזכרת את כל הדרך ונאמר (שם) את ה' אלהיך תירא. ומעלות האהבה שנאמר (שם ו) ואהבת את ה' אלהיך ומעלות הדביקות שנאמר (שם י) ובו תדבק. לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם:"

    מעלת הבחירה היא הראשונה. ובקדמונים פירשו ש"צלם אלהים" שבו נברא האדם זו הבחירה החופשית, כי רק האל חופשי באמת לבחור ככל שירצה. ובבחירה האדם נעשה דומה לבוראו יותר מבכל דבר, ומממש את עצמו להיות אדם באופן המלא ביותר (זו גם דעת המורה נבוכים, רק שהעמיק יותר בביאור הבחירה).
    זה היה הנושא מול הנחש, כמה להיות נגרר אחרי החוץ, הפיתוי, וכמה להיות נובע מתוך עצמו, בוחר.

    "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו."
    הבל הביא "גם", הוא נגרר, לכן היה צפוי שמנחת קין תתקבל. ומזה עומק הפגיעה. הבוחר נדחה והחקיין התקבל.

    יעקב נולד כנגרר, ידו אוחזת בעקב עשיו. לכן יצחק רצה לבחור בעשיו. לתקן את הדחייה של קין.
    ויעקב קנה את הבכורה, ונאבק עם שרו של עשיו. חז"ל אומרים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. האבק הוא החוסר בהירות, מהריקוד הזה של מוביל ונגרר, של שניים שכל אחד מהם כמו השתקפות בראי של השני, ולא פתור מי האדם ומי הבבואה.

    וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
    שרית זה מלשון שלטון, אתה הבוחר ולא הנגרר.

    הבת שלנו צילמה נכדים בגילאי שבע ועשר צועדים בשורה כמו חיילים אחרי שואב האבק הרובוטי. מאוד התעניינתי בכח הנפש שגורם לזה. השואב לא נגרר אחריהם בכלל, הוא מוביל מתוך הידע הפנימי שלו בלי שום ספקות, לכן הם נגררים אחריו לגמרי.

    ואז הסטרא אחרא של יעקב התרוקן מתוכן, נעשה לבן. והוא משרת אותו כמו הלבן של הקלף שכותבים עליו את האותיות המיושרות בשרטוט. ישר-אל. היושר פירושו לא להיות נגרר. תוצאות ההיגררות הן העוקם.

    1. אתה בעצם מצביע על איזה העדפה שחוזרת על עצמה לצד ה״נגרר״ לכאורה. כמו אצל הבל ויעקב.
      זה נראה קצת כמו עיוות מתוזמן. אבל זה באמת לא ברור מאיפה הוא נובע.

      1. אולי אם אדם חלש ותלותי מטבעו, ובורא את עצמו יש-מאין להיות חזק ובוחר בעצמו מתוך חופש, זו הבחינה הכי קרובה ללהיות בצלם אלהים מבחינת הבחירה החופשית.
        יעקב זכה לברכה כי התחפש לעשיו, ברא לעצמו כח שאינו שייך לו מטבעו.

  5. מעתיק לכאן ברצף שיחה שהתפתחה ב'תגובות' בין @ניר, @אריק ואני:

    ניר:
    אצל אברהם היה משהו לא ברור בזוגיות. אם אתה אומר שהיא אשתך, אולי זה ירתיע, ואם לא אז אברהם יצטרך להילחם כדי להגן עליה. אם הוא אומר אחותי, הוא מפקיר אותה להם. (התגובה במלואה נמצאת למעלה)

    אני:
    לכאורה הכתובים סותרים זאת ואומרים כי אברהם פשוט חשש למות. זו טענה שנשמעת נכונה מצד עצמה. גם בזוגיות מעולה. אז היכן בכל זאת מצאת פרצה בטענה הזאת ?

    ניר:
    אפילו אני, שלא מגיע למדרגת גרגר האבק בעולם שחי בו אברהם, ופחדן גדול עד מאוד, אם היו מאיימים עלי שאם לא אמסור להם את אשתי יהרגו אותי, לא הייתי יכול להביט בעיניה ולשלוח אותה אליהם. להתנתק מהשאלה באיזה מחיר אני מציל את עצמי. מה יקרה לה?

    אריק:
    כהרגלי – אני "מתרגם" לשפה הפילוסופית שאני מכיר. במקרה דנן אחד מהוגי המאה ה- 20 סארטר בהחלט דיבר על כך שהתודעה של הסובייקט תלויה בתודעת האחר [ ודוק, אצלו אין זולת, ויש הבדל בין 'אחר' לבין 'זולת']. סארטר גם ראה רק את "סטרא אחרא" ב'אחר', גיהנום בתרגומים שונים.
    אני דווקא רואה בהסבר שלך על השימוש בבת זוגו כאמצעי להגן על חייו משהו עקרוני מאוד בתפיסה של זוגיות, הדדיות ואינטימיות. ברור שיש לאברהם משהו לא פתור עם העקרה לה הוא נשוי! מה אנחנו יודעים של שרה? הצצתי בכמה וכמה אתרים שסיפרו על שרה, הרב פרשנויות בעקבות פסוקים כאלה ואחרים, אך האמת תאמר – אין הרבה מידע על שרה, שהיא דמות מיתית גדולה.
    **
    אני מסכים שיש משהו לא פתור ביחסיו עם בת זוגו ומעשיו הם מסטרא אחרא כדבריך. האם גירוש ישמעאל הוא מסטרא דקדושא, או שמא אף זה מסטרא אחרא?
    היוונים בהחלט לא האמינו בישות חד מימדית של אדם. בטרגדיות הגדולות שלהם תמיד הציגו אדם מורכב ולא חד מימדי. אדם שמעשיו נתפסים ומפוענחים בדרכים שונות אפשריות.

    אני:
    הפרשנות הזאת כי אברהם לקח את שרה ה״חפץ״ ומסר אותו כדי להגן על חייו, היא אפשרית.
    אבל הרשו לי להציע פרשנות אחרת: אברהם ביקש משרה, כיוון שטובת הזוגיות שלהם היא שאברהם ישאר חי, תקח שרה את הסיכון לבקר בבית המצרי, ולא אברהם את הסיכון למות.

    אריק:
    שאלה מרתקת- האם אברהם היה פועל כשרה למען שרה? האם אתה מעלה בדעתך, ואני כאן בעקבות ניר, הסכמה דומה עם בת זוגך? אפילו בת זוגי, שאינה רואה כמוני בנאמנות מינית חובה, לא היתה מסכימה ובצדק רב.

    אני:
    כלומר, זוגתך הייתה מעדיפה לקבל אותך חלילה בארון ולעבור לסטטוס אלמנה ? אני לא בטוח..
    אבל אולי אשאל מדויק יותר, אם הסיכון היה על האישה עצמה, או לאבד את החיים, או לסבול התעללות, בתקווה, זמנית, האם אדם בנפש בריאה היה בוחר למות ? (אני מדגיש בריא בנפשו, כי שריטה לכל החיים אולי לא שווה את זה)
    בהנחה שאתה מסכים שהייתה מעדיפה לחיות, האם מופקע כי בני זוג כמקשה אחת יגיעו לאותה החלטה ?

    אריק
    אני חושב שאנחנו מכירים תופעות כאלה, אגב. לצערנו הן מחרידות [ אם המביטה לצד כשאבי המשפחה מתעלל בבנותיה ] – האם היא שומרת על חייה במחיר חיי בנותיה בעתיד?
    או אני מניח, שבמצבי קיצון ממשיים – עת לשכב עם המענה תציל את בן הזוג יתכן דבר כזה.
    מה אגיד לך בענין הסיכון לחיי האשה עצמה – אני מניח שסיפור חנה וילדיה מחנוכה הקרב נותן לך תשובה כלשהי, בטח לפי המיתוס או האתוס היהודי הנדרש.
    אם חיי היו תלויים בכניעה לדרישה מינית ממני, סביר להניח שבניגוד ליוסף, לא הייתי בורח, או אפילו היה זה גבר הדורש ממני דבר מה. אני מניח שבת זוגי, לו חייה היו תלויים מנגד להסכמה לקיים יחסי מין, הבחירה היתה ברורה, אבל במקרה דנן, היא אחראית רק לעצמה ועל עצמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s