'להרים פרוייקט' או להיות בקשב

בשבת האחרונה הבחנתי בדבר פלא,

הפעם הראשונה שבה מופיע דבר ה' אל שלשת האבות, נמצא בהקשר של עזיבת מקום מגוריהם בדרכם אל הלא נודע.

אברהם עוזב את בית אביו אל "הארץ אשר אראך".
יצחק עוזב את ביתו מפני הרעב, עוצר בגרר, וכוונתו היא לרדת למצרים.
יעקב עוזב את בית אביו ואמו בדרכו לחרן.
ובדיוק שם, ולכולם בפעם הראשונה, מופיע דבר ה'.

מנסה להבין מה מסתתר שם בעזיבה אל הבלתי נודע ?

*

מבין שלל ההיבטים שבה, עזיבה אל הבלתי נודע נראית כמו ההיפך הגמור מלהיות בתוך 'פרויקט'.
אם פרויקט הוא תנועה לעבר השגת מטרה כל שהיא, נוספת על עצם הקיום,
בעזיבה אל הבלתי נודע, התנועה היא רק כדי לשרוד.

אולי האבות לא היו בתוך פרויקט.
הם לא ציפו להישג. ולא היו בדרך לכבוש יעד.
הם לא ביקשו "לבנות עם ישראל", ולא להוות ייצוג מושלם לבורא על פני האדמה.
האבות היו רק בקשב.
קשב בשביל קשב. ללא כל מטרה נוספת.

והקשב הזה הגיע לטהרתו דווקא על ידי העזיבה.
עזיבת מקומות הקבע, עזיבת העוגנים, עזיבת הערכים,
עזיבה עד מקום בו עצם הקיום כבר אינו מובטח.

*

אם עד היום הדמיון היה כי השגת דבר ה' היא נקודת יעד בפרויקט של "להיות צדיק":


אולי האבות מלמדים את ההיפך, דבר ה' נוכח שם ומשמיע את קולו כל הזמן, בכל מקום, לכל אחד.
הנכונות לצאת, לעזוב, ולשחרר אחיזות, היא בעצם פסגת הקשב שבה ניתן פשוט לשמוע אותו.

לתגובות

13 תגובות בנושא “'להרים פרוייקט' או להיות בקשב

  1. אוהבת מאוד את כיוון המחשבה הזה. בעצם הנכונות לעזוב ולשחרר, היא הצעד המשמעותי בדרך אל הייעוד (גם אם בזמן העזיבה, הם עדיין לא ידעו שזה יהיה ייעודם). מעניין מאוד, אני עוד ממשיכה להרהר על התובנה הזו 🙂

    1. כמו שכתבת, שכשהם עזבו, הם רק עזבו. ״ייעוד״ פשוט לא היה בלקסיקון.
      וזה מה שהופך את העזיבה לטהורה ואת הקשב למוחלט.
      תחשבי על כמה עזיבות יש לנו בחיים ואיזה ערך גדול יש להם..

  2. אני קורא ספר מעולה, שהוא מעין ביוגרפיה ספרותית של יעקב פרנק, ה"שני" אחרי שבתי צבי, שם מופיע הקטע הבא, שאני מעתיק לכאן כלשונו:
    עמ' 211-
    "כאשר ציווה אלוהים על היהודים לצאת לדרך, הוא חשב על יעד הנדודים, אף שהם עדיין לא ידעו אותו; הוא רצה שילכו לעבר ייעודם. ענין אלוהי הוא היעד ונקודת ההתחלה, וענין אנושי הוא חוסר סבלנות ואמונה ביד המקרה וגם המְתנה להרפתקאות. ועל כן כשהיו היהודים צריכים להתישב במקום כלשהו לזמן ממושך, הם גילו – כמו ילדים – אי שביעות רצון. וכשהגיע הזמן לקפל את המחנה ולצאת שוב לדרך גילו שמחה. וכך זה עכשיו. אלוהים הטוב יותר על כן את מסגרת הנדודים, והאדם הוא תוכנם." ספרי עקב, אולגה טוקרצ'וק, הוצ' כרמל. ירושלים, תש"ף, 2020

      1. זה ביטוי שיצרתי בעצמי – מצב בנפש בו אתה בתוך פרויקט.
        במחשבים אמנם עובדים בפרויקטים, אבל לא בטוח שזה שונה מהותית מכל תחום אחר.
        אבל האמת בתור כותרת התלבטתי כמה זה ברור. האם בעיניך זה ברור מספיק ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s