ההֵלֶךְ, הקובייה ואני

צעדתי אתמול במרכז העיר, מיהרתי ממש, אבל לא יכלתי לפספס אותו.
הוא עמד בתנוחה משונה בקצה השני של מעבר החציה, נשען על מקלו, כמעט ללא תזוזה.
ניסיתי להסתכל עליו מבלי להביך אותו. נראה היה כי הוא רוצה לחצות את הכביש.
לא היה לי ברור מספיק אם הוא זקוק לעזרה, אז המשכתי בדרכי כשאני מסובב את הראש לכיוונו מידי פעם.
לפתע הבחנתי כי הוא מנסה לפנות ללא הצלחה לאחד האנשים שעברו לידו.
סבתי על עקבותי וחציתי את הכביש לעברו.
כשהתקרבתי הוא קרא לי וביקש שאושיט לו יד כדי לחצות את הכביש ביחד.
הושטתי לו את הזרוע והתחלנו לצעוד.
ידו האוחזת בי רעדה כולה, ובידו השניה, בעזרת המקל, הוא ניסה בקושי רב לייצב את עצמו.

אנו הולכים ובראשי מתרוצצות דאגות, איך הוא ימשיך מכאן.
מצד אחד אין מצב שאני נצמד אליו היום. אבל מצד שני, הרי גם לא אוכל להשאיר אותו ככה, נראה כי הוא מט ליפול.
תוך כדי מחשבות אנו מגיעים אל שפת המדרכה, הוא משחרר את אחיזתו, נעמד איכשהו בכוחות עצמו, מודה לי ומברך אותי לשלום.
בליבי אני נאנח לרווחה. נראה כי הוא יוכל להסתדר בלעדי.
אני מברך אותו בבריאות שלימה, מסובב את גבי וממהר לדרכי.

*

אני הולך, אבל בתוך הלב מתקשה להתנער בבת אחת מתחושת האחריות.
אולי בעצם אני בורח לו ומתוך חרדה נמנע מלשאול אותו אם הוא זקוק לעזרה נוספת?
הרגשתי גם קרוב לחוסר האונים שלו. איך הוא יוצא מהבית? האם יש לו משפחה תומכת? האם הוא, או אנשים כמותו, עלולים יום אחד להיתקע בבית מבלי יכול לזוז?
כאב לי לראות פתאום את הצד הזה של המרקם האנושי. צולע כזה. חלש כזה. אפרורי כזה. וקשה לומר, אבל אולי גם – צועד אל המוות כזה.
כנראה המחשבות העיקו, עלי כי לפתע, מבלי רעש וצלצולים, בצעתי בתוכי את טקס "העברת המקל", והחזרתי את כל כובד האחריות לאדון הגדול.
האדון הרי מכיר את ההלך כבר מגיל קטן, בטח הוא גם יודע את שמו וכתובתו.
אז הוא דאג לו. הוא ידאג לו.
כן. מעבר אבסורדי ממאת אחוזי אחריות – לאפס.

*

וכאן התחברתי בתוכי לשאלתי העתיקה:
אתה האדון, אתה המכונה על ידי חסידיך "רופא חולים", האם אתה באמת דואג לו להלך? האם אתה רואה אותו בשעה שהוא רועד וכמעט נופל?

כיוון שהאדון לא פנה אלי לאשש או להכחיש את המיוחס לו, השתמשתי בשיטת "הפיכת הקובייה", והסתכלתי שוב על המפעל העצום שנקרא "בית חולים".

מאות ואלפי אנשי צוות פועלים בכל מופע שלו, רבים מהם אחרי שנים רבות של לימוד והכשרה.
לעזרתם עומד ציוד רב, ומכשור ממוחשב ומתוחכם, וכן חומרים רבים ומגוונים, טבעיים, סינטטיים ומהונדסים.
ללא ספק, מיליוני שנות אדם של חקר והתבוננות בטבע, מערכותיו וחוקיו, מרוכזים בתמצית ברחבי המפעל הזה.
והמפעל נע בתנועתו הערנית והאינסופית, לילה כיום, אל מטרתו היחידה – לרפא אנשים.
בעצם קיומו הוא שב ומודיע: 'מחלה' אינה בהכרח עובדה מוגמרת.

אז אולי למפעל הזה, ולטבע והמציאות התומכים בו, לזה בדיוק קוראים "רופא חולים".

*

חשבתי שוב על ההלך.
אולי גם ההלך הזה, כמו בכל יום, קיבל גם היום, איזה בחורציק נחמד לעבור איתו את הכביש.
תיכף אולי גם תבוא אשתו האהובה או נכדתו היקרה, וכמו בכל יום, תצעד איתו ביחד הביתה.
אולי גם הוא, כמו כל אחד מאיתנו, מוקף בעזרים כאלה ואחרים כדי להתקיים.

ואולי הוא גם לא חייב להיות כזה בדיכאון כמו שחשבתי.

לתגובות

14 תגובות בנושא “ההֵלֶךְ, הקובייה ואני

  1. לולא ידעתי שאתה אינך אני, בחיי שהייתי מתחיל לחשוב שבלילה בלילה אתה "קורא" את מחשבותיי או לחילופין אני "גונב" ממך פיסות חיים.
    אבל עכשיו ברצינות – אין לי מושג אם זה אותו אדם, אבל מקרה דומה אירעני לפני שנה או קצת יותר, בעירי המעטירה גבעתיים. חצינו אט אט את הכביש ועלינו על המדרכה. ביקשתי ושאלתי אם הוא זקוק לעוד עזרה, אבל בתקיפות נעניתי בשלילה ונשלחתי לדרכי עם המילה "תודה".
    אני רוצה להתיחס לשני דברים שהעלית בדבריך:
    הראשון הוא כינויו של האל בשם – אדון. אני יודע שהמילה הזו מופיעה כבר בתהילים בטרם שבתאי צבי וממשיכו יעקב פרנק, אבל לטעמי שני משיחי הכזב הללו נטעו בשם משמעות בעייתית מאוד, איזה "קו של כפירה". [ ברור לי שברור לך שאני תחת השפעת הספר שאני קורא "ספרי יעקב" של אולגה טוקרצ'וק, שם היא מצטטת כתבים של פרנקיסטים שונים ], שיעבוד מוחלט של 'האדם' [גוף ורוח] לאיזה אדם אחר או ישות מטאפיזית. אפילו אתה, בכיוון מנוגד לגמרי קופץ קפיצה אבסורדית [ שוב, מצטער, ההשכלה התיאולוגית שלי רחבה מאוד ] נוסח קירקגור לאמונה מוחלטת.[ כך קירקגור קורא לקפיצה אל האמונה] כך אתה כותב, ב'אדון', ושמתי לב לבחירת השם המדויקת שלך. ואינני מעביר ביקורת חו"ח חו"ש..
    ובאשר לרופא חולים. הרי אלוהים הוא רופא חינם ורפואתו רפואת חינם, אבל כמאמר הציניים – מי שלא דואג לעצמו אלוהים לא ידאג לו.. וגו' ונכון, מפעלות הרפואה הגדולים של האדם הינם באמת דבר שיש להתפלא מולו ללא הרף, כולל מציאת חיסון לנגיף בתוך תשעה חודשים או קצת יותר. ובאשר להולך הרגל, ודאי ברור לך שעליך לדאוג לעניי ביתך בטרם תדאג לעניי עירך, ובמובן הזה עצם הפעולה שלך, בה יצאת מגדרך, חזרת ועזרת – לטעמי ולדעתי החרגת עצמך בזכות מהתנהגות אדישה-טיפוסית של האדם הממוצע.
    שבת יפה לך.

    1. 'השכלה תיאולוגית רחבה' יכולה רק לעזור לנו כאן במבוך. אני מודה לך על כל חלקיק ממנה.
      וגם כשהיא צורמנית ומאיימת לבלוע, אני עדיין מעדיף אותה מאשר 'לסגור את הראש', לאטום עם סיליקון, ואז להגיד 'אני מאמין'.

      עורך את תגובתי במחשבה נוספת:
      חוששני כי מילים אלו שכתבתי כאן עלולות לפגוע באנשים יקרים אשר כן 'מאמינים' ללא לשאול שאלות קשות, ולמרות שאין לי תשובה פנימית אשר תצדיק את דרכם, עדיין צו פנימי אומר לי לחשוש לכבודם. אז רציתי לפחות לומר זאת: קטנתי, פצפונתי לדעת את 'הדרך'. הנני מכבד.

    2. התחייכתי על 'גניבת המחשבות'.
      עולה לי מחשבה כי אולי אנו מוקפים באינסוף אירועים כאלו, פשוט לא נותנים עליהם את הדעת.
      לולי אתמול ושלשום עצרתי כדי לתת מילים לכל ההתרחשות, הרי גם זה היה 'מחליק' לי.

    3. מעניינת מאוד ההבחנה שלך על הכינוי 'אדון'. זה פשוט בא לי לראש ואין לי הגדרה מדויקת מדוע.
      הכינוי 'אדנות' נמצא בתנך עוד לפני תהלים (בהטיה לאדני), אברהם, אני חושב, הראשון שמשתמש בו.
      ריתק אותי כבר כמה פעמים להבחין בהקשרים בהם נזכר דווקא השם הזה. אחד המופעים הוא כשאברהם מבקש על סדום. ושם יש הופעה ממש מואנשת – המלאכים (אוכלים, שותים, מתנהגים כמו אנשים, אבל אם שרה צוחקת בקרבה, מגיע דבר ה' – שם הויה, ומיד גוער בה).

      1. מלאה? נהפוך הוא – אתה מעורר בי שאלות רבות, אני בודק את הגבולות שלי מחדש. אתה חבר נפש, חבר לעט, כך קראו לזה בעידן הנייר והעט. חלוקת המחשבות אתך היא אחד הדברים שאני חייב לציין לטובה בשנת תשפ"א. אתה מתכוון בשאלה לקפיצה האבסורדית או לשאלה הבסיסית לגבי אלוהים? לענ"ד לקאמי לא היתה בעייה עם הדת, ולמה שתהיה לו? אם אדם מגיע למחוז ה,כפירה" [ לא יעקב פרנק ] או למקום בו אמונתו נבחנת עד דק, והוא קם עם כוחות חדשים, אמונה לוהטת.. זה בדיוק להיות על-אדם. [ וכך תרגמתי את קאמי לפי סולובייצ'יק 🙂 ].

      2. תודה על המילים הטובות. אתה בשבילי גם מתנה גדולה. לא יכלתי לדמיין אותה לו היה ניתן לי לבחור.

        התכוונתי למציאות האדישה.
        את קאמי זה הביא לקחת את מלוא האחריות.
        וכאן דווקא מתוך מלוא האחריות אני נע לתוך שחרור אחריות וחוויה של מציאות עוטפת.

      3. אני חושב שהוא מסכים אתך לגמרי. המציאות האדישה לגמרי מעורר תסכול ויאוש, אבל מתוך זה צומח האדם המקבל אחריות מלאה. אז מה אם האחריות מקבלת גוון אחר? אף אחד אינו דומה לשני, וכל אחד מוצא את דרכו האותנטית, היצירתית, האחראית. שבת יפה לך.

  2. נתת פה מילים כנות ומדויקות לסיטואציות שרובנו נתקלים בהן אחת לכמה זמן, ולא מתעכבים לחשוב עליהן. היכולת שלך להתבטא בכנות מופלאה בעיניי, גם כשמדובר במחשבות פחות נעימות, התלבטות האם לעזור ואם כן עד כמה, אחריות אישית או שכנוע עצמי שמישהו כבר ידאג לו. תודה.

      1. אתם יודעים, אני בן 75, למרות שברוחי מרגיש צעיר.
        אך יש לי בעייה נויירולוגית שפוגעת בשיווי המשקל,
        ויוצא לא פעם ליפול –
        וברצוני לשבח את האדם,
        שכן, אף פעם בכל תולדות נפילותי
        לא היה מצב שאפשר היה חלילה להגיד
        כי "כל האדם כוזב" (תהילים קטז, יא)
        להיפך, אף פעם לא איכזבוני אנשים,
        תמיד נמצאו אנשים שהגישו לי יד תומכת
        ועזרו לי לקום, אפילו פעם היו אלה עובדות זרות
        שהושיטו ידיהן לעזרתי.
        ברוכים כל ישראל וברוך מין האדם
        שנמצאים בתוכם תמיד אנשים עם לב.

      2. שבוע טוב ר׳ פנחס
        רציתי לשתף אותך במחשבה שעלתה לי בעקבות דבריך.
        היה קשה לי תמיד, מנין החליט דוד המלך כי ״טוב ה׳ לכל״? נכון שיש הרבה מאוד טוב בעולם, אבל העולם הוא בהחלט לא רק טוב. (אני שואל ממש בקצרה ומודע לכך כי זו שאלה שאינה בהכרח מוסכמת על כולם. יש כאן דיון עם המורה ניר)
        ביום שישי בהשפעת דבריך הנוגעים, נצנץ לי כי אולי התבוננות במין האדם יכולה להביא למסקנה כזאת.
        כמו שכתבת, הרי אין ספק כי מין האדם הוא טוב מיסודו, וצלמו של האדם הוא כצֶלֶם יוצרו, כמו שמעידה התורה. אז האדם במקרה הזה יכול ללמד על יוצרו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s