המשפט הזה (ספר משלי) תפס אותי כמה וכמה פעמים,
מצאתי את עצמי נמשך אליו, מתענג על יופיו.
ולא, לא הצלחתי עדיין לפרק אותו לגורמים,
להבין כל מילה לחוד ואז לחבר אותן יחד.
אני רק שומע את הנימה, את המנגינה, והם יפים מאוד בעיני.
אז לא מפרסם כאן תובנות משנה או דברים מאירי עינים.
זו רק הזמנה להתענג על היופי בעצמו.
שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ,
וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע
תורה ואני 
תודה! האמת זה הפסוק שעשה את הכל. אני רק עצרתי את עצמי לרגע בכדי לכתוב.
השב דרך המייל? נראה לי שכן.
לא התאפקתי ורצתי לפרשנים הקבועים שלי – רש"י, מצודת דוד. מותר להביא הסבר?
זה מצודת דוד –
"שכל" – השכל שבאדם היא מארכת אפו, כי היא תייסרו שלא לצאת לריב מהר.
"ותפארתו" – התפארת הנאמר בו היא שיאמרו עליו שהוא עובר ומוחל למי שפשע נגדו.
בטח ובטח. מותר. אפילו כיף לקבל ממך דש שכזה.
אשתף אותך מדוע לא הצלחתי למצות את פירוק הפסוק לגורמים.
כעס זה הרי רגש אבולוציוני של הישרדות, יש סיבה למה אנחנו כועסים, ובאותה יש סיבה למה לא לקבל פשעים, זו חובה ממש לצורך הקיום המוסרי שלנו! אם נחיה במוד תמידי של "הכלה" ושל "קבלה" אנחנו בוודאות נקרוס מהר מאוד.
אבל מצד שני יש את השכל, והוא גם חלק מהקיום שלנו, והוא יודע להאריך אף (לא למחוק אף), ממנו באה אריכות האף,
ויש גם תפארת – משהו מפואר, והיא היכולת להעביר על פשע.
ואפרופו, דיונים פנימיים תמידיים כמה לתת לכעס (מה לעשות, יש כזה) להשתחרר וכמה לאגור אותו בפנים (בלי שיתפוצץ)
כעס הוא רגש בעייתי מאוד, כי אנשים רבים לא מכירים דרכי התמודדות "חברתיות" ו"תרבותיות" עם כעס, ופעמים רבות הוא הופך לאלימות מילולית או פיזית שמטרתה לשרוף הכל, להרוס הכל ולנקום בכו-לם.
מסכים לגמרי. כשזה ״דולק״ הוא כמו אש.
האם יש גם שימוש טוב לאש הזאת?!
בוודאי – אשה שבעלה מתעלל בה, הכעס יכול לדרבן אותה מחד גיסא לרצוח אותו ומאידך גיסא לעשות צעד אמיץ ומסוכן, וללכת, פשוט לעזוב.
ואולי אפשר לוותר על הכעס, בהגיענו למצב של "ונפשי כעפר לכל תהיה"
מסכים, ענווה יכולה בהרבה מקרים לפתור את בעיית הכעס.
אך לא תמיד היא נכונה, לדוגמא:
׳ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו׳. אולי במקרה זה, דווקא הכעס היה משאיר את בית המקדש קיים.
ותראה כי גם הפסוק כאן אינו שולל את הכעס מכל וכל, אלא מלמד להאריך אף.
מה אומר. זה חידה עבורי. האם ניתן למצוא את השביל הנכון אל הכעס?!
בקריאה ראשונה ניסיתי להבין ולפרק לגורמים, ואז קיבלתי את המלצתך. רק לקרוא ולהתענג על הצליל, מבלי להבין. כמה קשה לנו רק ליהנות מבלי להבין. תודה על ההזמנה ועל עוד פוסט נפלא.
תודה תודה 🙂
לכעס יש חשיבות אבלוציונית לדעת מתי מנצלים אותנו אבל כעס הוא גם מביע את רדיפת הכבוד של האדם שאין כמותה להזיק ולהרע. שכל האדם שופט האם מדובר בכעס מוצדק או ברדיפת כבוד לא מוצדקת.
שלום 🙂
מעניינת הגישה שלך לתפקיד השכל.
האם כוונתך כי זהו השכל שדיבר בו המקרא: "שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ"?
כי לפי הפסוק הוא נדמה יותר כמאריך אף, ולא כשופט בין אף לאף. לדבריך, יש אף אחד שיש להכחידו ואף אחר שיש לדבוק בו.
נראה לי שבהארכת האף הכוונה שלא תפעל מהבטן. תבין מה מפעיל אותך. ולפי זה תפעל.
נשמע טוב!
אז אולי ההמשך "וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע" מדבר על שלב אחרי השיפוט השכלי הזה, וההחלטה להעביר.
כן בהחלט