רגע לפני בוא האביב, חודש ניסן וחג הפסח, אנו חוגגים כל שנה את פורים.
אם פסח פותח את מחזור החיים, מחזור הצמיחה בטבע, והתהוות עם ישראל לעם, הרי שפורים סוגר אותו.
פסח הוא חג התגלות. העם מקבל בו יחס מיוחד, יחס של עם נבחר, אויביו מוכחדים והוא משתחרר מכבליו ויוצא לחרות.
גם חוקי הטבע מושתקים למען האידיאל הגדול הזה.
אבל פורים קורה בתוך החשיכה, בתוך ההסתר, בפורים נמצאים בגלות ונשארים בגלות.
בפורים אין נס על טבעי. הכל מתחרז בתוך הטבע.
*
זה נראה כמו תהליך התפתחות ספיראלי, פותחים שנה, הכל חדש, הכל אפשרי, כל הכוחות זמינים, המשאבים עומדים הכן, הזמן אידיאלי, המקום אידיאלי, הנייר חדש, והספר רק מתחיל להיכתב, אלוקים נמצא ומאיר.
אבל מתחילים ללכת, מתחילות תקלות, נופלים, קמים, מתגברים, נשברים, מתחיל להחשיך.
מנסים למשוך אבל מתחיל להצטבר מרחק גדול מהאידיאל, הכל נהיה רחוק, שחוּק וחסר סיכוי.
חושך מוחלט. אלוקים נעלם. מתחפרים מנסים להתגונן. צועקים במר לב.
ואז מגלים אותו שם, עמוק עמוק בתוך בית המלך הפרסי, יושב בין המלך למלכה ומנגן את ניגונו משם.
ובדיוק משם הוא מחזיר לנו את מתנת חיים.
עם המתנה הזאת אנו באים לאביב הבא, כדי לפתוח מחזור חיים חדש.
*
אז תעמוד ישר או תעמוד הפוך.
תהיה שפוי או תהיה שתוי.
תהיה קרוב צמוּד, או תהיה רחוק אבוּד.
מסתבר שהוא שם. לידך. שומע ומקשיב. צופה ומחבק.
*
וככה אתה יפה יהודי.
אתה חזק לא כי אתה באמת חזק.
וגם כשאתה חלש, אתה לא באמת חלש.
רק תשמור על קשר.