מה יכול להיות טוב יותר בעולם מהבטחת אלוקים לאדם ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״ ?
חמוש בהבטחה כזאת, יעקב יוצא לנדודיו, אל בית לבן אחי אמו.
במקלו, ללא בית, ללא משפחה, בורח מפחד אחיו אחרי שגנב את ברכותיו.
הבית שהוא עוזב הוא בית שיש בו אהבה. יצחק אוהב את רבקה, יצחק אוהב גם את עשיו, רבקה אוהבת את יעקב, זה בית שמברכים את הבנים על מטעמים אהובים
אצל לבן הוא לא ימצא בית כזה, אצל לבן אין משפחה ואין אהבה.
לבן מכיר רק בדבר אחד, ״עלות – תועלת״, גם בנותיו, עבורו הם עוד אמצעי תשלום של שכר עבודה.
יעקב אוהב את רחל, אך כדי לקבלה לאשה צריך לעבוד.
הוא מתחיל לעבוד כרועה צאן שבע שנים,
נשרף בשמש בימים, ננשך מכפור בלילות,
על כתפיו נושא כל אחריות של אבדון גניבה ואונס,
ולא משנה אם מוצדק או לא,
חובתו הפנימית היא לקיים ולהרבות צאן שאינו שלו,
אבל כל אלו כימים אחדים בעיניו באהבתו את רחל.
עוברות שבע שנים, מגיע יומו הגדול,
אבל זה לא קורה לבד,
צריך לבקש, לתת ׳תזכורת׳ לאדון לבן.
בלי זה, אולי לא יקבל כלום.
נראה שזה קורה, עורכים משתה וסעודה,
אבל בבוקר הוא מתעורר עם לאה.
ואין דרך להתחרט על הכל, אין דרך פשוט להגיד 'לא' !
למה ? ככה ! יש כאן בעל הבית, הוא החזק והוא הקובע את חוקי הצדק.
אין מי שידרוש את דינו, לא מי שיצעק את צעקתו, ולא מי שיקום את נקמתו.
כעת לבן נותן לו בחירה האם לעבוד שבע שנים נוספות כדי לקבל את רחל, או לוותר.
הוא מוכן לעבוד עוד שבע שנים, ונושא גם את רחל.
אבל, המזל עוד לא אתו, אשתו בחירת ליבו אינה יולדת לו ולאה השנואה יולדת עוד בן ועוד בן,
רחל האהובה מתלוננת שאין לה בן ורוצה למות,
ולאה השנואה רוצה רק אהבה. היא נותנת שמות לבניה, שמות הצועקים כמה היא חסרה את אהבת בעלה.
לבסוף רחל יולדת את יוסף, בעקבות זה יעקב רוצה לשוב למולדתו, אבל לבן מבקש להשאירו, נראה שהוא מביא לו ברכה,
יעקב נעתר ללבן, זאת בתנאי שישתכר בתמורה ויעשה לביתו. אבל שוב שקר ושוב רמאות,
הוא מנסה בערמה להציל את שכרו אבל בני לבן כבר מאשימים אותו בגניבת כל אשר לאביהם,
כדי להציל מיד לבן את נשותיו, ילדיו ונכסיו, נותרת לו הברירה לברוח בהיחבא,
הוא אוסף את משפחתו ובורח.
לבן רודף מוכן לקרב, כאן אלוקים כבר מתערב, מזהיר את לבן.
המפגש מסתיים בשלום, הוא ניצל ומשתחרר מעולו של לבן.
אבל מיד אז חוזרת אליו אימתו של עשיו עם צבא של ארבע מאות איש,
הוא נערך עם דורון תפילה ומלחמה, ותוך כדי שהוא מעביר את משפחתו את הנהר, פוגש אותו גם איזה מלאך, נאבק אתו, נוקע את ירכו ומשאירו צולע.
סיים עם המלאך, סיים עם עשיו, בא שכם קופץ על דינה,
בניגוד לרצונו, בניו הורגים בשכם והוא אחוז פחד וחרדה שלא ישמידוהו עם הארץ.
עולה משם לכיוון מולדתו ובית אביו, אבל אז מתה לו רחל על אם הדרך.
סוף סוף מגיע חזרה למולדתו ובית אביו, הוא מתישב שם, ואז מתעוררת פרשת יוסף ומשם הכל מתגלגל לאחור, יוסף בנו האהוב נטרף, רעב בארץ, מלך מצרים מתנכר, שמעון ובנימין נעלמים, הפתרון לכל הבעיות יחד נמצא רק במצרים.
אז הוא נאלץ לרדת ולסיים את חייו במצרים, שוב רחוק מבית אביו, שוב רחוק מהארץ המובטחת.
*
ואיפה האלוקים והיכן ההבטחה ? האם זה נקרא לשמור עליו, האם זה נקרא להיות אתו ?
הרי הוא עשה הכל בדיוק נגדו,
דווקא עשיו הבז לבכורה הוא נולד בכור,
דווקא את עשיו אביו אוהב עד כדי שבא לברכו ולתת לו אותו לעבדו,
דווקא לבן הארמי הוא בעל הכח כדי לרמות לשקר ולנצל,
דווקא לרחל האהובה אין ילדים,
דווקא רחל מתה לו רגע לפני שהוא חוזר הביתה.
ולמה המחווה לעשיו, ולמה המאבק עם המלאך, ולמה פרשת דינה, ולמה פרשת יוסף, ולמה לסיים את החיים במצרים ?
אם מותר לסכם במשפט, האיש נולד על רגל שמאל והלך כל ימיו על רגל שמאל.
ואם כלום לא הולך, אולי עדיף היה להשאר בבית, תם יושב אהלים, בלי ברכות, בלי הרפתקאות ?!
*
יעקב ראה את זה אחרת,
בתפילתו על עשיו וצבאו הוא אומר:
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ
כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת
רוב מוחלט של המחנה הזה שהוא מודה עליו נמצא כאן בטעות, שתי נשים – לאה וזלפה – עם שמונת ילדיהן פה רק בגלל שקרי לבן. בלהה ושני בניה הם תוצר של צרת רחל שלא ילדה. רק אשה אחת ובן אחד – רחל ויוסף, היחידים לפי התכנית והרצון הראשון של יעקב.
אבל הוא מרגיש בראש מחנה גדול, עטוף בחסדים ואמת וקטן מכדי לקבלם.
נראה שיעקב נותן את כל האמון. ואילו את אהבותיו שאוכזבו, כשלונותיו וצרותיו הוא מניח פשוט בצד.
*
נראה שדוד המלך כתב כבר את הנוסחה במילה, וכמה שהיא קשה ונראית מקוממת:
רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'
זהו המבנה של צדיק, יש לו הרבה רעות, אבל הוא ינצל מכולם.
מה זאת אומרת ינצל ? האם יקבל את כל מה שהוא רצה וחלם ? ברור שלא. הנה רחל האהובה מתה ונקברה על אם הדרך בלי שיעקב הצליח להביאה אפילו אל בית אביו, דווקא לאה שנפלה לו בטעות והיתה השנואה, היא שהגיעה אתו, היא שזכתה להיקבר אתו, והיא שילדה את שבט הכהונה משה, אהרן ובני לוי, את שבט המלכות יהודה ודוד, ואת לומדי התורה ומחזיקיה יששכר וזבולון.
עם ישראל נולד ככה, לא למרות השבר, אלא בגלל ומתוך השבר.
גם את השם הנצחי ״ישראל״ מקבל יעקב ממלאך מסתורי שנאבק אתו בתוך צרותיו ועוניו, נוקע את ירכו ומשאירו צולע.
למה זה עובד ככה ? זה נראה דבר נסתר מאוד.
*
ועוד רגע קט ושמו של לבן נשכח מן ההיסטוריה, אחריו גם עשיו נכחד מן העולם ללא זכר, מצרים נעלמים בים ובדומה עוד כמה יוונים, המנים והיטלרים.
ושבט יעקב נזקף לעם חי וקיים, עם כל צלקות ההיסטוריה עדיין חזק ואיתן.
למרות הכל ואולי בגלל, עוד קמים כל בוקר מחדש כדי לברר עוד בדל של צדק וקורטוב של אהבה מתוך גל השקר, התועלתנות והחומר של העולם הזה.
*
צריך לנסות להקשיב מחדש למילים ״והנה אנכי עמך ושמרתיך״.
תורה ואני 