תיכף זה קורה.
אבא אברהם יירד מן ההר עם דם על הידיים.
יצחק איננו. נשאר ממנו רק מעט אפר קר ודומם.
אמא שרה, כנראה אינה בסוד העניינים.
מסכימה או לא מסכימה, זה כלל לא נכנס לשיקול.
ויצחק עצמו, מה קרה איתו שם ? האם הוא בכה צעק או התנגד ?
*
האם זה הוא הנוזף באבימלך על "רק אין יראת אלוקים והרגוני" ?
האם לא גרוע יותר להרוג בשם יראת האלוקים ?
ואנשי סדום אשר לא זכו בסוף לחנינה – האם ברשימת עוונותיהם היה בכלל רצח ?!
וזעקת "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", התהיה לה אי פעם תשובה ?
והבטחת "כי ביצחק יקרא לך זרע" ?!
וההבטחה להתברך בכל ולהינצל מכל שונא ?!
והדיבורים היפים במעמד ברית המילה ?!
וההבטחות על ירושת הארץ ?!
כלום. התאבדות.
אין אמונות. אין הבטחות. אין צדק. אין יושר.
נראה כי חסר רק כדור בראש כדי להיקבר סופית יחד עם כל מפעל החיים המזעזע הזה.
*
ובאם בכל זאת יבחר האיש הזקן לרדת מן ההר, האם יישאר לו משהו ביד ?
נראה כי יישאר לו ה'הנני'.
אותו 'הנני' אשר היה לו מעולם:
הנני לעזוב את בית אבי ומולדתי בדרך לארץ כנען.
הנני לוותר על ארץ כנען כדי לרדת למצרים.
הנני להילחם ולהציל את לוט מיד שוביו, את לוט שבחר להתגורר דווקא בסדום.
הנני לרוץ אל האורחים כחום היום ולהאיץ בכל אנשי הבית כדי לארח אותם כראוי.
הנני להקשיב שוב ושוב להבטחה המתמהמהת של בן עתידי.
הנני להגן על סדום עיר הרשע, להתפתל ולדרוש צדק דווקא מאלהי הצדק.
הנני כדי לקיים שוב ושוב משא ומתן עם אבימלך התם, זה שתחת חסותו נחטפת ממני האשה, נגזלת הבאר, והוא עדיין בוחר שלא לדעת.
הנני לוותר ולשלוח את ישמעאל הבן לצמיתות, כי זה נכון לשמוע בקול שרה.
הנני קיים, בקשב ובהיענות.
הנני להעז ולדעת מה קורה סביבי.
הנני להישאר נוכח, מבלי להסתיר, להדחיק או לברוח.
הנני בכל חזית שתהיה. מול אדם ומול אלוקים. לא כדי להשיג משהו. לא כדי להיות מישהו.
פשוט כדי להיות.
אז כן,
הנני לקבל בן, והנני להחזיר אותו אם זה מה שנכון.
אולי עם 'הנני' כזה אפשר 'להמשיך את החיים' ולרדת מן ההר.
*
תודה רבה לאריה מאיר על חידוד הדברים בצוותא.
עוד על עקידת יצחק:
תורה ואני 