על רות ועל אהבה עד מוות

תמיד אהבתי את הסיפור הזה של מגילת רות.

גם אחרי לילות ללא שינה של חג השבועות, כשאני בקושי מצליח להחזיק את העינים פתוחות, משהו בקריאה של מגילת רות תמיד מעורר אותי, שובה אותי, משאיר בי איזה טעם מיוחד.

אני מנסה להבין מה יש בסיפור הזה.

*

קודם אתמצת אותו ׳על יבש׳:
בעקבות רעב בארץ ישראל, יורד אלימלך לארץ מואב עם אשתו נעמי ושני בניו.
אלימלך מת בניכר. ואחריו, בניו שנישאו לנשים מקומיות, מתים גם הם.
נעמי האלמנה מחליטה לחזור אל ארץ המולדת. כלותיה, רות וערפה, אלמנות גם הן, בוחרות להצטרף ויוצאות אתה לדרך.
בעקבות הפצרותיה החוזרות ונשנוֹת של נעמי, ערפה מחליטה לשוב אל בית אביה, ואילו רות מתעקשת להמשיך אתה.
נעמי ורות מגיעות לארץ, מתיישבות בה דלות וריקות ללא לחם למחיה.
העת היא קציר שעורים, רות מנסה לפרנס אותה ואת חמותה ויוצאת יום יום לשדה ללקט שיבולים מאשר השאירו הקוצרים.
השדה שאליה היא נקרית היא שדהו של בועז, קרוב משפחתה של נעמי.
בועז רואה את רות, ניגש אליה ומגלה הערכה לטוב שהיא גומלת עם חמותה, הוא מזמין אותה להמשיך ללקוט משדהו ולדבוק בנערותיו. את נעריו הוא מצווה לבלתי לגעת בה.
רות עושה כמצוות בועז, נשארת בשדהו וחוברת לנערותיו, וכך מביאה טרף לנעמי ולה כל עונת הקציר.
עוברת עונת הקציר. נראה שאין ממה להתפרנס יותר.
נעמי, בדאגתה לרות, מבקשת לה פתרון קבוע, ומצווה את רות לרדת בלילה אל הגורן כשהיא רחוצה, מבושמת ולבושה במיטבה, לגלות מקום משכבו של בועז ולשכב לצדו. להמתין למאמר פיו.
רות, ללא היסוס, עושה בדיוק כך, ובעת זו מבקשת מבועז כי יקחנה לאשה.
בועז, מוקסם ממעשיה של רות אשר ויתרה על הבחורים שקראו לה, נעתר, ולוקח את רות לאשה.
רות הרה ויולדת בן, ׳עובד׳ שמו. חמותה נעמי, מגדלת אותו ומתנחמת בו.
׳עובד׳ גדל, מוליד את ישי, ישי מוליד את דוד, הוא דוד מלך ישראל.

עד כאן הסיפור היבש.

*

ואני מנסה ׳לפענח׳ את דמותה של רות,
נערה אשר כל חייה לפניה, אך בניגוד לצפוי, במקום לבנות את חייה מחדש לאחר הטרגדיה המשפחתית שנקלעה אליה, היא נדבקת בחמותה, אשה מוּכּת אסון, זקנה ועניה אשר אין לה שום דבר חומרי להעניק לה.
החמוֹת הזו מבצעת צעד לא פשוט. כשהיא עזבה את הארץ, הארץ היתה בעת רעב ושפלוּת, והיא בעושרה בחרה לעזוב, להתנתק. כעת הארץ התרוממה קצת, והלחם חזר, אבל דווקא היא הפכה לחסרת כל, שבורת לב ואבודה. ועם כל זה היא עדיין חוזרת, חוזרת אל עמהּ, חוזרת אל אלהיה. החיים לא ממש נגמרו, יש מה לאסוף מהם. גם ככה.

אם נעמי חוזרת ובזקנותה, הרי רות באה מֵחָדָשׁ פעם ראשונה, ומקריבה על כך את נעוריה.

ביחד עם חמותה שאינה שָׂשָׂה לקחתה, היא נודדת אל ארץ זרה, אל עם חדש ואלוקים חדשים.

אבל..
העם שהיא בוחרת לה, לא בטוח שהיא רצויה בו, היא מואביה, והמואבים, לפחות הזכרים, אסורים בנישואין על היהודים.
האלוקים שאליו היא מתקרבת, אינו מחייך בשעה זו, להיפך, הוא בדיוק זה שלקח לה את בעלה, את חמיה, את גיסה וכל רכושה.
ובארץ החדשה היא עניה וחסרת כל, איש לא לוקח חסות עליה. כדי להשיג פת לחם עבורה ועבור חמותה, היא תצטרך לעבוד קשה במציאת שאריות שעורים וחיטים בשדות זרים.
ולבנות לה חיים חדשים, לחפש לה איש, לחפש אהבה ? לא כעת ! הבחורים אמנם קורצים, מהם אפילו עשירים, אך הם יְעַנּוּ לשלילה. היא לא תבחר בצעד משמעותי כזה לפני שנעמי תַּנְחֶה אותה לכך.

*

היא באה מבחוץ, מן עם זר ומנוכר, ונלחמת, חותרת למגע עם חמות, עם עַם, עם אלוקים, אשר כולם זרים לחלוטין. היא חסרת כל, כלום לא מובטח וכלום לא מאיר.
אך היא עוצמת עין, מתעלמת מקולו של עמהּ הקורא לה לשוב, מתעלמת מן נעוריה ההולכים וכלים, מתעלמת מן הבחורים הקורצים, ונלחמת בעוני וברעב.

היא תלך ותלך, ומבחינתה לָנֶצַח, רק המוות יעצור אותה.
ואולי גם המוות לא, לבסוף במצוות חמותה היא צועדת, יפה ומקושטת, משאירה גם את חמותה וגם את ביתה מאחור, כדי לעשות מעשה קרוב להתאבדות בשדהו של בועז.
הכל כדי שהאיש שיכול להיות אביה או סבּהּ, אולי ישאנה לאשה.

*

האם יש תכונה מוּכּרת שיכולה לתת הסבר, קצת מגע אנושי עם התמסרוּת והידבקות שכזאת ?!
לא מצאתי אף אחת מלבד ׳אהבה׳.

האם אותך רות, קראו ״חולת האהבה״ ?!
אך במה היית כה מאוהבת, האם אפשר לראות את זה, לספור או למשש את זה ?!

*

היהדות, מסתבר, לא סתם אהבה אותך בחזרה,
אולי היתה אפילו נואשת למצוא אחת כמותך,
מאוהבת עד מוות, נדבקת ולא מרפה,
תהרוג אותה, תקח לה הכל, והיא באהבתה.

רק תגידי רות – מאיזה חומר את עשויה ?!

תמונה3(רות א)

לתגובות
להכיר עוד..