ביד חסידיך המובהקים הייתה קבלה שאתה קרוב לכל מי שקורא לך באמת.
אבל איך קוראים לך באמת? האם אפשר לקרוא לך לא באמת?!
וזה שקוראים לך ואתה קרוב, האם אפשר לנסות את זה בבית? האם אפשר לצפות לתוצאות?
ואיך זה בכלל נראה כשאתה קרוב?!
*
לרגעים העולם שלך נראה כל כך מדויק ואינטליגנטי. רגעים אחרים שהכל קורס.
ואני מטייל בשביל הדק הזה שבין לראות חכמה ותבונה בדיוק המופלא של הטבע, לבין לטפס שורה אחת מעל ולהיות בטוח שהאינטליגנציה הזו גם קשובה, רואה את הפרט ומגלה כלפיו איכפתיות.
*
אם רק הייתי יודע איך קוראים אליך באמת.
תורה ואני 
כל הפוסט הזה נשמע כמו קריאה אמיתית אליו
פעם במדרשה רב הזכיר שכשילד קטן לומד ללכת, אבא תומך מקרוב ונותן לו את היד שלו, כי הוא קטן ולא יודע.
אבל ילד גדול כבר לא צריך את היד של אבא ככ קרובה. אלא בעיקר את הלב האוהב שלו.
דווקא ברגעים שנדמה שהוא הכי רחוק, וידו לא אוחזת בידינו, הוא הכי קרוב שיש. מאחלת לנו להפנים באמת. ולהרגיש תמיד את ההשגחה שלו. האהבה שלו. הרצון שלו להיטיב איתנו.
תודה לך על הזדמנות להעלות על הדעת והלב מחשבות מסוג זה..
כל הטוב, לך, למשפחתך, ולעמנו.
אמן ותודה רבה!
הודיה, ראי תגובה בהמשך להילי, מרגיש שנוגע גם למה שאת כתבת.
הפוסט הזה ריגש אותי מאוד, ואני אפילו לא יודעת להסביר למה בדיוק. תודה על מילים פשוטות ויפות.
משהו בפנים אומר שלקרוא באמת זה ללא שאלות וללא ציפיות. כמו לאהוב באמת.
תודה רבה הילי!
״ללא שאלות, ללא ציפיות״ נשמע מתכון של שלמות. ואני מרגיש שאלו מילים עם משמעות עמוקה כי שאלות וציפיות בעצם מצביעות על איזה סדק בבסיס של הקשר. על חוסר אמון.
אבל מרשה לעצמי לאתגר: אין שאלות ואין ציפיות, יכול להיות תוצאה של אהבת אמת בטוחה ונטולת כל אגו, אבל יכול להיות גם תוצאה של קשר דל ולא הדדי.
לאיזו קטגוריה מתוך השתיים אנחנו נשתייך במערכת היחסים איתו?! הלוואי שלראשונה. אבל כשאני מתבונן פנימה, אני מטיל בזה ספק. 🙄
שאלה מעניינת. מרשה לעצמי לאתגר עוד קצת – שאלות וציפיות, ועכשיו הוספת גם תוצאות וקטגוריות, הן של הראש. הלב לא מכיר את המילים האלה.
האם קריאה אמיתית (וגם אהבה אמיתית) יכולה לבוא רק מהלב בלי שהראש יתערב?
באמת מאתגר. וכמה שאת צודקת.
התפקיד של הראש צריך הרבה הסבר 🙂
אולי הראש מסייע לנו לאהוב את הנכון ולהתרחק ממה שלא?! כי הרי כמו שאפשר לאהוב ״אותו״, אפשר גם לאהוב הרבה דברים שנוגדים אליו. והלב האוהב יכול להתפזר בין הרבה אהבות.
אם כן, הרי הראש בעצם הוא ״שומר הסף״ של הלב. מה שאומר שכל אהבה נצטרך לברר איתו.
אבל אני אומר שאת צודקת כי אני מרגיש שהמילים שאנחנו אומרים 3 פעמים ביום: ״ וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אלקיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״, מדברות את הלב שאת מכוונת אליו.
מידי פעם, כשאני אומר אותן, אני מתבונן עליהן כמו על הר גבוה שבא לי לטפס אותו.
אני רק רוצה להוסיף – למה הלב צריך שומר סף? למה צריך לברר את האהבה שלו?
אני חושבת שהלב יודע טוב מאוד בעצמו. הלב תמיד יודע את מי ואת מה לאהוב. הוא לא יכול לטעות.
זה רק הראש שמפחד להודות בזה ולשחרר את השליטה.
👍
תודה על זה,
יש במילים שלך כל כך הרבה חיות ואמת ולב ושכל.
זה מוסיף לי השראה וחיות, וגם תמימות במובן החיובי, שכל כך חסר.
הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה כתב:
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים "
יש איזו מנגינה במילים שלך, משהו שבין המילים, שיש בו מ"הלך ישר כאשר בראו אלוהים", זה מעיין מבחינתי
יואווו אתה מרגש אותי כל כך. הלוואי. ותודה רבה!